אהרן בקשט – הבדלי גרסאות

הרב '''אהרן יוסף בקשט''' ([[ה'תרכ"ב|תרכ"ב]] [[1862]]<ref>[[דוב כץ]], '''תנועת המוסר''', חלק ה', מהדורה חדשה, פרק ז', עמודים 107-124.</ref>, [[תרכ"ו]] [[1866]], [[תרכ"ז]] [[1867]]<ref>הרב אפרים אשרי, אלה אזכרה, ניו יורק, תשט"ז, ערכו, עמודים 72-76. נפתלי בן מנחם, חכמי ליטא, ירושלים תשי"ט, בערכו, עמ' 15. "ספר קהילת סובאלק ובנותיה", תל אביב תשמ"ט-1989, בערכו, עמוד 152. </ref>, או [[ה'תרכ"ט|תרכ"ט]] [[1869]]<ref>בנו ר' שמחה זיסל באקשט, בפתח השער, ספר תורת אהרן שו"ת וחידושים, ירושלים תשל"ד, עמודים 3-8. ספר לב אהרן, הוצאת "נצח", תשמ"ב, מתולדותיו, עמודים ט-לו.</ref> - [[ט"ז בתמוז]] [[תש"א]], [[יולי]] [[1941]]) היה מחשובי הרבנים של [[תנועת המוסר]] ותלמידי [[הסבא מקלם]]. ממנהיגי [[יהדות ליטא]] ו[[יהדות פולין|פולין]]<ref>אגרות לראי"ה, עמ' שצ"ד, אגרת רעב.</ref>. כיהן כרב ו[[ראש ישיבה]] בכמה מקומות, ושימש כרבה האחרון של העיר [[שאוול]] לפני חורבנה ב[[שואה]].

בערך בשנת [[ה'תרנ"ג|תרנ"ג]]<ref>דוב כץ, תנועת המוסר, חלק ה', מהדורה חדשה, פרק ז', עמ' 110. ב"אלה אזכרה", ובב"ספר קהילת סובלק ובנותיה", עמ' 152, ובספר זכרון לקהילת לומז'א, עמ' 119, כתבו שהתמנה כרב בביסגולה בשנת תרנ"ז - 19871897, אבל תאריך זה לא תואם עם שנות רבנותו אחר כך בערים שונות. ראו '''תנועת המוסר''', חלק ה', מהדורה חדשה, פרק ז', עמ' 110, הערה 6, שהתאריכים במאמר ב"אלה אזכרה" אינם מדויקים.</ref> נבחר ל[[רבנות]] [[בייסוגולה]] הסמוכה ל[[שאולאי|שאוול]] בצפון ליטא. אחריה כיהן כרב ב[[סמיאטיץ']], במשך כשבע שנים בין השנים תרנ"ה - תרס"א<ref>בנו רש"ז, בפתח השער ספר '''ברכת אהרן''', שם. '''תנועת המוסר, שם עמ' 110'''.</ref>. לאחר מכן כיהן כרבה של העיר [[צריצין]] (שנודעה במשך השנים כ[[סטלינגרד]] והיום שמה [[וולגוגרד]]), במרכז רוסיה. פעל שם לשיפור מצב היהדות ובין השאר הקים מסגרת מעין "תפארת בחורים" שהשפעתה הייתה רבה על הצעירים המקומיים. מכיוון שחשש לחינוך ילדיו, בשנת [[ה'תר"ע|תר"ע]] עבר לכהן כרבה של [[שדובה]] בליטא. הרב בקשט מילא את מקומו של רבה הקודם<ref>תנועת המוסר, חלק ה', עמ' 28</ref> של [[שדובה]], הרב [[יוסף יהודה לייב בלוך]], שאף יסד בה ישיבה, ועם פטירתו הפתאומית של חותנו הרב [[אליעזר גורדון]] בשנת [[ה'תר"ע|תר"ע]], חזר ל[[טלז]] כדי למלאות את מקומו כ[[רב]] ו[[ראש ישיבה|ראש ישיבת]] [[ישיבת טלז|טלז]]. הרב בלוך לקח עמו חלק ניכר מהתלמידים מ[[שדוב]] לישיבתו בטלז, אולם רבי אהרן בקשט הגדיל שוב את מספר תלמידי הישיבה, ובמשך זמן קצר הגיע מספרם ליותר משבעים תלמידים<ref>בנו רש"ז, שם, נוקב במספר 60 תלמידים, אולם במכתב משנת תרע"ג של רבי אהרן בקשט לידידו רבי אהרן זאב גרוסברד מטאבריג, נוקב במספר של יותר מ-70 תלמידים.</ref>. בהמשך יסד גם ישיבה לצעירים שמספר תלמידיה הגיע למאה.

עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] בשלהי שנת תרע"ד<ref>בספר "יהדות ליטא", תל אביב, תשכ"ז, ערך שדובה, עמ' 362, מוזכר שרבי אהרן כיהן בה עד שנת תרע"ה.</ref>, ונדידת היהודים מאזור זה לפנים [[רוסיה]], נדד בין כמה ערים ובהן עיר מולדתו [[איוויה]], ומשם נדד לעיר [[נובוז'יבקוב|נובוזיבקוב]] במחוז [[צ'רניהיב|צרניגוב]], שם כיהן כרבם של קהילת הפליטים. במקורות מסוימים מוזכר ששימש גם תקופה מסוימת כרבה של [[טולה]] מדרום ל[[מוסקבה]]<ref>ספר זכרון לקהילת לומז'א, בערכו, עמודים 119-120. ספר קהילת סובלק ובנותיה, שם.</ref>. כשהתקרבה חזית המלחמה גם לשם, עבר בשנת תרע"ו לעיר [[פולטבה]] ב[[אוקראינה]], שם מונה כ[[רב]] ו[[אב"ד]] העיר, עם פטירתו באותו הזמן<ref>הרב אליהו עקיבא רבינוביץ נפטר רק ב[[כ"ד בניסן]] [[תרע"ז]], ואם אכן הגיע הרב בקשט ל[[פולטבה|פולטובה]] כבר ב[[ה'תרע"ו|תרע"ו]], הרי שעדיין לא התמנה בה כ[[רב עיר|רב העיר]] עד קיץ [[ה'תרע"ז|תרע"ז]].</ref> של הרב [[אליהו עקיבא רבינוביץ']], רבה של העיר ועורכו של ה[[ירחון]] התורני "[[הפלס (ירחון)|הפלס]]" ושל ה[[שבועון]] "[[המודיע (רוסיה)|המודיע]]".

בשנת [[תר"פ]]<ref>בנו רש"ז, בפתח השער, שם. מתולדותיו, לב אהרן, עמ' טז. תנועת המוסר, שם, עמ' 112</ref> או [[ה'תרפ"א|תרפ"א]]<ref>אלה אזכרה, שם. ספר זכרון לקהילת לומז'א, שם. ב"יהדות ליטא", חלק ג', ערך שדובה, עמ' 362, מוזכר שכיהן בה עד תרע"ה ולא מוזכר שחזר אליה אחרי המלחמה. עם זאת הרב שאחריו, רבי בן ציון גוטלביץ, כיהן בה רק מתרפ"ב - ראה שם. </ref> הצליח לעזוב את שטח [[ברית המועצות]] וחזר לעירו [[שדובה]] בליטא, למשך כחצי שנה. לאחר מכן עבר לכהן כרבה של [[סובאלק]]. בשנת תרפ"ד<ref>לב אהרן, מתולדותיו. אמנם רבה הקודם של לומז'א ריה"ל גורדין נפטר בארצות הברית רק בקיץ תרפ"ה בתאריך ד' באייר - ספר זיכרון לקהילת לומז'א, עמ' 117, אולם הוא החליט להישאר בארצות הברית כבר קודם לכן, וייתכן שרבי אהרן מונה טרם פטירתו - ראו שם עמ' 119: "כשעזב ריה"ל גורדין את לומז'א נתמנה על כסאו רבה של סובאלק רבי אהרן באקשט".</ref> או [[תרפ"ה]]<ref>אלה אזכרה, שם. "ספר קהילת סובאלק ובנותיה", שם. לגירסתם "הרבנות של ר' אהרן באקשט בסובאלק נמשכה כ-4 שנים", 1921-1925.</ref> או תרפ"ו<ref>ראה ספר זיכרוןזכרון לקהילת לומז'א שם, שכיהן 5 שנים בסובאלק, למרות שלפי האמור שם הגיע לסובלק ב-1921 ועזב ללומז'א ב-1925, ובהכרח שהכוונה לסוף השנה הלועזית, חורף תרפ"ו. תאריך זה חופף את מינוי ממלא מקומו ברבנות סובלק רבי [[יוסף יוסלביץ']] בקיץ תרפ"ו - ראה ס' קהלת סובלק ובנותיה, בערכו, עמודיםעמ' 119152. עם זאת בס' זכרון לקהילת לומז'א, שם, נאמר גם שבלומז'א כיהן רבי אהרן כ-1206 שנים, למרות האמור שם להלן שהגיע לשאוויל בשנת תר"ץ - 1930, והרי בתשרי תרצ"א כבר כתב מכתב כרב בשאוויל - ראה להלן בהערה, ובהכרח שהתאריכים או הזמנים הנקובים שם לא מדוייקים. </ref> או [[תרפ"וז]]<ref>בנו רש"ז, בפתח השער, תורת אהרן, ובעקבותיו דוב כץ, תנועתשם, המוסר.עמ' 113.</ref> עבר לכהן כרבה של [[לומז'ה]] שבחבל [[ווהלין]] במערב [[אוקראינה]]. בתר"ץ<ref>יהדות ליטא, תל-אביב תשכ"ז, ערך שוולי, עמ' 365. ספר קהילת סובאלק ובנותיה, שם. אלה אזכרה, שם. רבה הקודם של שאוויל הרב [[מאיר אטלס]] נפטר בי"ב בשבט תרפ"ו, אך בשנות הביניים כיהן כממלא מקום רב; רבי [[אשר ניסן לויטן|אשר ניסן לויתן]], רב וראש ישיבה בשאוויל, ודודו של רבי [[אלעזר מנחם מן שך]] - ראו יהדות ליטא, שם. גם לפי ספר זיכרון לומז'א, שם, וכן אתר מרכז מורשת יהדות פולין, לומז'א, כיהן רבי אהרן בלומז'א 6 שנים בין השנים 1925-1930. בפתח השער, תורת אהרן, וכן בלב אהרן, מתולדותיו, ובתנועת המוסר, שם, כתבו כי בשנת תרצ"ז עזב או חשב לעזוב את לומז'א. תאריך זה הוא בוודאי טעות, ראו לדוגמה אגרות לראי"ה, שם, מכתב מי"ג תשרי תרצ"א משאוויל.</ref> נבחר לכהן כרבה של [[שאולאי|שאוול]] ועל שמה התפרסם יותר והיה רבה האחרון של הקהילה היהודית בעיר לפני חורבן הקהילה.

בכל מקום שבו כיהן כרב, הקים גם ישיבה ובסובלאקוב[[סובאלק]] הקים גם ישיבה למצוינים.

היה נשוי פעמיים. רעייתו הראשונה, טובה, נפטרה ב-1923<ref>כ"א טבת תרפ"ד. בנה רש"ז, בפתח השער, תורת אהרן, עמ' 4.</ref>. רעייתו השנייה, שרה רבקה, נספתה בשואה. לבקשט נולדו שבעה ילדים: ארבעה בנים ושלוש בנות. הבן ישעיהו והבת בלה נספו בשואה. הבן דוד והבת שרה לאה שרדו את השואה ונפטרו בישראל.