המצור על ירושלים (70) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 374:
ב[[י' באב]], עמדו הכוחות הרומיים בצדי ההר, והיהודים התבצרו בתוך המקדש. העייפות, הרעב והחרדה פוגגו את רוח הלחימה של המורדים, והם רותקו אל עמדותיהם. כוח רומי שיצא אל תוך רחבת הר הבית הצליח לגרור אליו את המורדים שהגיחו מ[[העזרה]] דרך [[עזרת נשים (בית המקדש)|עזרת הנשים]]. קרב שנמשך כשלוש שעות התפתח ביניהם, ולא הושגה הכרעה עד ששלח טיטוס כוח פרשים שהניס את היהודים אל מתחם העזרה. טיטוס שב לעמדת התצפית שלו בראש אנטוניה, ושם העלה את התוכנית לצור על בית המקדש ולתקוף את המורדים בתחילת היום שלמחרת.
 
לפי יוסף מתתיהו, בעוד הרומאים עוסקים בפקודת טיטוס בכיבוי האש שאתמול שימשה אותם לפריצה למתחם, תקפו אותם המורדים. הרומאים רדפו אחריהם עד ההיכל, ואחד החיילים לקח לפיד מהאש ודרך חלון הצית את המבוא מצד צפון ללשכות הסובבות את ההיכל. בן מתתיהו אף מציין כי טיטוס נזעק למקום ופקד לכבות את האש, אך קולו לא נשמע בשל זעקות הקרב והמהומה ששררה במקום, וחייליו תאבי הנקם מיהרו להגביר את האש.{{הערה|1=כתבי [[יוסף בן מתתיהו]] - תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים - ספר ו, פרק ד, ב-ז}} כתבים היסטוריים מאוחרים יותר מייחסים את ההחלטה לטיטוס.{{הערה|[[גרשון בר כוכבא]], {{יוטיוב|A_Pa6SKLvfw}} - מצטט את [[סולפיקיוס סוורוס]], כרוניקה 2, 30, 7: "אחרים, כולל טיטוס בעצמו טענו שהשמדת המקדש הוא בכרחהכרח ראשי על מנת למחוק באופן סופי את הדת היהודית."}} כך או כך, לקול זעקת היהודים, אחזה האש בלשכות המקדש והתפשטה אל כל עבריו.
מספר פרטים בתיאורו של יוספוס נראים כלא סבירים: התלקחותו מלפיד אחד בלבד של מבנה מאסיבי כל כך העשוי מאבן ומתכת, וההפרה המופגנת של פקודת טיטוס על ידי החיילים. בנוסף על כך, אין שום אזכור לחרטה כלשהי מצד אספסיאנוס וטיטוס על שריפת המקדש והם אף חגגו את המאורע במצעד הניצחון ברומא, בו נישא תיאור חזותי של המקדש הנשרף.{{הערה|שם=מבוא מאת פרייס 50}}