פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 31 בתים ,  לפני 3 חודשים
מ
 
==מנשייה ונווה שלום - מרחב משותף זהות כפולה==
משנות התשעים של המאה התשע-עשרה ועד שלהי שנות העשרים של המאה העשרים נתפס המרחב העירוני שבצפון יפו, בקרב דוברי העברית, כמורכב משני אזורים נבדלים – פרוור דרומי שנקרא "[[נווה שלום (שכונה)|נווה שלום]]" ואזור עוני צפוני שכונה "חארת אלתנכּ" ("שכונת הפחים" בערבית).{{הערה|[https://sites.google.com/a/tlv100.net/tlv100/manshia/karton שכונת פחים (חארת א-טאנק)], אתר tlv100 האנציקלופדיה העירונית}} הערבים הכירו את שני החלקים, הצפוני והדרומי כ[[מנשייה (יפו)|מנשייה]]. יהודים וערבים התגוררו זה לצד זה בשני האזורים. כלומר, נווה שלום ומנשייה חלקו את אותו המרחב הפיזי ורק שמן השונה בפי האוכלוסיות הערבית והיהודית הבדיל ביניהן וכך מעידות גם שתי המפות האחת המנדטורית מ-1918 והשנייה מטעם חברת [[הכשרת היישוב]] מ-1923. קו הגבול שסורטט על ידי הבריטים בין יפו לתל אביב בשנת 1921, היה "גבול של נייר" ולא קיבל ביטוי פיזי עד [[מלחמת העצמאות]]. ולמרות זאת, מסוף שנות ה-20 חל מהפך עמוק בדימוי הציבורי היהודי של המרחב המשותף נווה שלום/מנשייה שלא לווה בשינויים פיזיים או דמוגרפיים מהותיים. במקום הבחנות מרחביות המבוססות על הבדלים מורפולוגיים, חברתיים וכלכליים התקבלה בתודעה העברית חלוקה "לאומית" של המרחב, בין רקמה עירונית מודרנית ויהודית בתחומה של תל אביב (בגבולות הסרטוט הבריטי) לבין רקמה עירונית מדורדרת וערבית שנקראה בשם "מנשייה". נקודת המבט החדשה, האנכרוניסטית, עוותה ההיסטוריה של נווה שלום. היא התעלמה מחלקיה של השכונה שנותרו לאחר סרטוט הגבול בתחומה של יפו, וגרמה לשכונה להיראות כ"שכונת סְפר" יהודית מרגע הקמתה, עמדה קדומנית בעימות מדומיין עם השכונה ה"ערבית" מנשייה. תפיסה קוגניטיבית זו התקבלה שלא בצדק כאמת לאמיתה גם במחקר הביקורתי של השנים האחרונות.{{הערה|אור אלכסנדרוביץ', '''[https://theory-and-criticism.vanleer.org.il/wp-content/uploads/woocommerce_uploads/2016/12/Teoria-41_Or.pdf גבולות של נייר: ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום],''' [[תאוריה ובקורת|תיאוריה וביקורת]], גיליון 41, קיץ 2013}}
 
==לקריאה נוספת==