ואלנס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←מינוי לשליט האימפריה הרומית: , סקריפט החלפות () |
|||
שורה 19:
{{ציטוטון|בבחירתו [של ולנטיניאנוס] אין דבר הראוי לציון מלבד העובדה שנאמנותו של ואלנס היתה מובטחת. ואלנס היה חסר כל ייחוד, קצין בדרגת [[פרוטקטור (תואר רומאי)|פרוטקטור]] וככל הנראה ללא יכולת כמפקד צבאי. הוא הסגיר את [[תסביך נחיתות|תסביך הנחיתות]] שלו על ידי חשד וחשש מקושרים כנגד שלטונו והטלת עונשים אכזריים על הבוגדים לכאורה.}}
ואלנס ככל הנראה השתייך לזרם ה[[אריאניות]] בנצרות, אך יכול להיות כי שיוך לזרם שמאוחר יותר סומן כ[[מינות (נצרות)|מינות]] נעשה על רקע הפיכת המונח "אריאני" ככינוי גנאי על ידי [[אתנסיוס]] [[בישוף]] אלכסנדריה שהתנגד לתורת אריוס והשתמש בכינוי כדי לבדל את החולקים על הדוקטרינה שלו, את מעשיו של ואלנס תיאר [[איזדיורוס]], בישוף [[סביליה]]:
===שליט האימפריה המזרחית===
שורה 30:
לאחר דיכוי מרד פרוקופיוס התפנה ואלנס לסגור את החשבון עם הגותים שהתחייבו לסייע לו במרידתו, הצבא הגותי שהובטח לפרוקופיוס כי יבוא לתגבר את כוחותיו איחר להגיע לשדות הקרב המכריעים אך לא ישב בחיבוק ידיים וניצל את הכאוס ששרר לאחר דיכוי המרד לאורך גבולות הדנובה על מנת לפשוט על אזורי הספר ולשדוד ככל הבא ליד את השטחים החקלאיים של [[תרקיה]], ואלנס נאלץ להמשיך את המלחמה המתמדת והצעיד את לגיונותיו צפונה ובעימות בין הצבא הרומאי לפושטים הגותיים הייתה יד הרומאים על העליונה, הגותים נאלצו להפרד משללם וחזרו אל מעבר לדנובה. ואלנס החליט לנצל את ההזדמנות ולפתח במערכה לריסון השבטים הגותיים ובאביב 367 חצה את הדנובה ותקף יישובים של הויזגותים שנמנעו מלהיכנס לעימות ישיר עם הצבא הרומאי העדיף ונסוגו אל מקומות מסתור ב[[הרי הקרפטים]]. ואלנס חזר אל הצד הרומאי של הדנובה ומחנות החורף מבלי שהצליח להביא את הגותים לכלל כניעה או הסכם. באביב של השנה שלאחר מכן נמנע ואלנס מלתקוף את השטחים שמעבר לדנובה והתרכז בבניית קו ביצורים. בשנת 369 חצה ואלנס שוב את הדנובה והחל לזרוע הרס בדרכו אל תוך עומק השטח הגותי על מנת לכפות עימות חזיתי עם הויזגותים, עימת ההסתיים בחוזה בין הצדדים שמשמעותו הייתה ניתוק היחסים בין הגותים לרומאים, קשרי המסחר צומצמו והגותים התחייבו שלא לחצות את הדנובה, ההסכם שלמעשה העניק לרומאים רק זמן קצר של שקט. מאמציו של ואלנס הותירו את השבטים הגותיים שמעבר לדנובה כבעיה לא-פתורה.
הלחץ על הגבולות של האימפריה חזר ביתר שאת עם הופעתם של ה[[הונים]]. שבטים אלו הפעילו לחץ רצוף על הטריטוריות באזור הים השחור בין [[נהר הדון]] ו[[דניסטר|נהר הדניסטר]], שם התעמתו ההונים עם קבוצת השבטים הידועה לרומאים בשם הגותים המזרחיים (Greuthungi), או ה[[אוסטרוגותים]], ועם קבוצת השבטים הגותיים המערביים, ה[[טרווינגים]] (Tervingi), ששטחי מחייתם היו בין הדניסטר לנהר הדנובה, שהיה הגבול של האימפריה הרומית. בשנת [[375]] התחולל עימות בין ברית רופפת של השבטים הגותיים ובין ההונים. הגותים לא הצליחו לעצור את ההתקדמות ההונית אל מעבר לנהר הדניסטר והברית התפרקה, כאשר שבטים גותיים נפוצו לכל עבר והפושטים ההונים זנבו בהם. בשנת [[376]], תחת לחץ של ההונים, הגיעו כ-80,000 פליטים גותים אל גדות הדנובה ודרשו כי הרומאים יאפשרו להם לחצות ולהיכנס אל תוך שטחי האימפריה. הרומאים, בהתאם למנהגם במקרים דומים, הסכימו לדרישה מאחר שסירוב היה מעמיד בסכנה מצד הגותים הנואשים את מערכת ההגנה על הפרובינקיות הגובלות בדנובה, ומאידך מתוך תקווה כי הפליטים ישמשו כחיץ מול התקפות עתידיות. הפליטים חצו את הנהר בסמוך לעיר ה[[בולגריה|בולגרית]] [[סיליסטרה]], שהייתה ידועה אז בשם דורוסטורום (Durostorum), וחנו בסמוך לעיר במחנה שתנאי המחיה בו היו בלתי נסבלים.{{הערה|The Cambridge Ancient History: Alan Bowman, Averil Cameron, and Peter Garnsey, eds., vol. 12, The Crisis of Empire, A.D. 193–337, 2nd ed. (Cambridge, 2005)|שמאל=כן
====מאבק עם האימפריה הסאסאנית====
| |||