ולנטיניאנוס הראשון – הבדלי גרסאות

ולנטיאנוס מצטייר בהיסטוריה כשליט אלים, אכזרי וכמי שרכש בוז להשכלה למשכילים. ההיסטוריון הרומאי מרקלינוס מציין כי ולנטיאנוס "שנא את הלבושים בהידור, את המשכילים את העשירים ואת אלו נולדו עם כפית של זהב". מאידך הוא היה מפקד צבאי מוכשר ואדמיסטרטור עם מצפון, הוא הראה עניין ברווחת אזרחי האימפריה מהמעמדות הנמוכים, מעמדות אליהן השתייך אביו. לרוע המזל כוונותיו הטובות הוסטו ממסלולן לעיתים על ידי פקידים שכישוריהם לוקים וכוונותיהם זדוניות. לכף זכות, ולנטיאנוס הקים בתי ספר לחזק את מערכת החינוך ומינה רופאים לשכונות המגורים של רומא על מנת לחזק את מערכת הבריאות של העיר. <ref> Jones, Arnold Hugh Martin, The Later Roman Empire, 284–602: A Social, Economic and Administrative Survey (Baltimore: Johns Hopkins University, 1986), p. 139.</ref>

בניגוד למפעליו הציבוריים, בד' אמותיו גילה ולנטיאנוס אכזריות ומשרתים הוצאו להורג לעיתים על האשמות ומעשים בעלי חשיבות מועטה על פי הסיפורים הוא החזיק זוג דובים בחצרו והשליך את משרתיו הסוררים כמאכל דובים. ולנטיניאנוס גילה את אותו יחס לאליטות המסורתיות של האימפריה ובעיקר ל[[אריסטוקרטיה (מעמד)|אריסטוקרטים]] של ה[[סנאט]] הרומאי, הוא יזם סדרה של משפטי ראווה כנגד הסנטורים תחת האשמות של שימוש ב[[מאגיה שחורה]], הרעלות וניאוף. משפטיהם נערכו על ידי מקסימינוס, מנאמני ולנטיניאנוס ואדם שידוע היה בברוטאליות שלו הוא מונה ל[[ויקאר]] של רומא הצלחתו בהשלטת שלטון של טרור ברומא הביאה את ולנטיניאנוס למנות אותו ל[[פרפקט]] של [[המשמר הפרטוריאני]]. <ref> Jones, Arnold Hugh Martin, The Later Roman Empire, 284–602: A Social, Economic and Administrative Survey (Baltimore: Johns Hopkins University, 1986), p. 142.</ref>