רש"י – הבדלי גרסאות

גדלותו בתורה הייתה יוצאת דופן. כדבריו של ההיסטוריון [[שמעון שוורצפוקס]] כתב עליו:

{{ציטוט|תוכן="רש"י היה ללא ספק גדול חכמי ישראל של אותו דור. ... ה[[אליעזר בן נתן|ראב"ן]], גדול חכמי [[אשכנז]] בזמנו, כתב כבר במחצית הראשונה של [[המאה ה-12]], כי 'מימיו אנו שותין ומפיו אנו חיין'; הוא הוסיף שרש"י 'איזן וחיקר ותיקן אזניים לתורה', וסיים: 'תורת אמת הייתה בפיהו, בשלום ובמישור הלך, והעמיד לעולם רגל שלישי, הגדיל תורה והאדיר'. הוא היה מורם של כל הדורות הבאים, שכיבדוהו לא רק כגדול בתורה אלא גם כבעל כל המידות היאות לתלמיד חכם. הדוגמה שנתן עיצבה במידה רבה את דמותו של הלמדן המקדיש את כולו לתורה ולהוראה".|מקור=שמעון שוורצפוקס, '''יהודי צרפת בימי הביניים''', [[תל אביב]] 2001, עמ' 89-83|אנגלית=}}

מעיון בפירושיו של רש"י בולטת ענוותנותו הגדולה. הוא כמעט ואינו סותר את דברי קודמיו, וכאשר הוא עושה זאת הוא חולק להם כבוד ואינו מבטל את דבריהם בשפה קשה; בעשרות מקומות בפירושו הוא כותב על פרטים מסוימים: "לא ידעתי"{{הערה|1=למשל: {{תנ"ך|בראשית|ל|יא}}; {{תנ"ך|ויקרא|ח|יא}}; {{בבלי|ברכות|כה|ב}}; {{בבלי|ביצה|טו|ב}}; {{בבלי|יומא|יט|א}}; ועוד רבים. רבי [[עקיבא איגר]], ב[[עקיבא איגר#"גיליון הש"ס"|גיליון הש"ס]] ([[מסכת ברכות]] דף כ"ה עמוד ב', בדיבור המתחיל "רש"י ד"ה מאן שמעת ליה וכו'"), מפנה לכל המקומות ב[[תלמוד]] שבהם כותב רש"י "לא ידעתי" או לשון דומה לזו.}}, ובתשובותיו מצוי במקומות רבים שכותב שטעהרש"י כי טעות הייתה בידו בעניין זה או אחר, וחוזרוהוא חוזר בו מדבריו{{הערה|ראו אצל [[אליעזר מאיר ליפשיץ]], '''ספר רש"י''', עמ' כ"ח-כ"ט.}}. גם

ביחסיו עם תלמידיו ניכרים יחסי הקרבהקרבה שביןעמוקים. רש"י לתלמידיו,קירב אותםוחיבב קירבאת רש"יתלמידיו ביותר, ועודדועודדם תדיר ליצור וללמוד עוד ועוד{{הערה|גרוסמן, '''אמונות ודעות בעולמו של רש"י''', עמ' 32-28.}}.