הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Cat-a-lot: העברה מקטגוריה:הסכסוך הישראלי–ערבי: הסכמים ל קטגוריה:הסכסוך הישראלי-ערבי: הסכמים using Cat-a-lot |
מ ←ההסכם עם סוריה: הוספת מקור |
||
שורה 77:
בסופו של דבר, ישראל וסוריה החליטו לקבל את הפשרה של באנץ', ופתחו בניסיון אחרון לשיחות. הסורים ניסו להגדיל את השטח המפורז ולהחילו על חלק מימת החולה, ואפילו על צמח וסביבותיה, אך נציגי ישראל עמדו על דעתם, ולאחר כמה ישיבות אושר הקו לשביעות רצונם.
הסכם שביתת הנשק עם סוריה נחתם ב-20 ביולי 1949. הכוחות הסוריים פינו את משמר הירדן וסוריה החזירה לישראל את אנשי משמר הירדן שנפלו בשבי. הצבא הסורי נסוג לגבול הבינלאומי וכל השטחים שהוחזקו על ידו ממערב לגבול הבינלאומי הפכו לאזורים מפורזים. מעמדם של אזורים אלו נשאר מעורפל משום שישראל וסוריה לא הצליחו להגיע להסכמה מלאה באשר למהותו של הפירוז. מדינת ישראל ראתה בשטחים המפורזים שממערב לגבול הבינלאומי שטחים ריבוניים לכל דבר שבהם מותרת לה פעילות אזרחית מלאה ופעילות צבאית מוגבלת בהתאם להסכם שביתת הנשק. לעומת זאת, סוריה ושאר מדינות ערב ראו בשטחים האלו שטחי הפקר שבהם אין לקיים כל פעילות צבאית או אזרחית לרבות התיישבות וחקלאות{{הערה|{{הארץ|אלוף בן|דברים שרואים במלאות 60 שנה להסכם שביתת הנשק עם סוריה|1.1272798|24 ביולי 2009}}}}.
ערפול זה במעמדם של השטחים המפורזים גרם לתקריות אש רבות כאשר בין השאר צלפים סורים ירו לעבר ישראלים שעסקו בחקלאות בשטחים המפורזים. ערפול זה היווה את אחד הגורמים לפריצתה של [[מלחמת ששת הימים]].
| |||