יחסי סרביה–קוסובו – הבדלי גרסאות

}} [[קוסובו|הרפובליקה של קוסובו]] הוקמה כתוצאה מהכרזת העצמאות, צעד ש[[סרביה]] דחתה. בתחילה, לא היה קשר רשמי בין קוסובו לסרביה, אולם במהלך השנים הבאות הדיאלוג בין הממשלות נעשה פעיל יותר.

סרביה התנגדה נחרצות להכרזת העצמאות של קוסובו, שהוכרזה ב-[[17 בפברואר]] [[2008]]. ב-[[12 בפברואר]] 2008 הנהיגה ממשלת סרביה תוכנית פעולה למאבק בהכרזה הצפויה של קוסובו, שקבעה בין היתר להחזיר את שגרירי סרביה מכל מדינה שתכיר בעצמאות קוסובו. פעילות שגרירים ממדינות שהכירו בעצמאות קוסובו מוגבלת לפגישות עם גורמים נמוכים יותר במשרדי החוץ. משרד הפנים הסרבי הוציא צו מעצר נגד האשים טאצ'י, פאטמיר סג'דיו ויאקופ קראסניאקי ב-[[18 בפברואר]] 2008 באשמה של בגידה גבוהה. ב-[[8 במרץ]] 2008 התפטר ראש ממשלת סרביה, וויז'יסלב קוסטונהייקה, בפיזור ממשלת הקואליציה ואמר שהיא מפולגת מדי במצב קוסובו בכדי להמשיך. בחירות פרלמנטריות שקדמו להן התקיימו ב-[[11 במאי]] 2008, יחד עם הבחירות המקומיות. הנשיא בוריס טאדיץ ' הצהיר כי הממשלה נפלה "מכיוון שלא הייתה הסכמה ביחס לשילוב נוסף באיחוד האירופי". ב- [[24 במרץ]] 2008, הציע סלובודן סמרדז'יץ ', שר קוסובו ומטוחיה, לחלק את קוסובו לאורך אתניים, וביקש מהאומותמ[[האומות המאוחדות]] להבטיח שבלגרד תוכל לשלוט במוסדות ותפקידי מפתח באזורים בהם יש סרבים ברוב, אך חברי ממשלה אחרים והנשיא הכחישו טענות אלה. ב-[[25 במרץ]] 2008 הצהיר ראש הממשלה היוצא, וויז'סלב קוסטוניצה, כי יש להשאיר את החברות באיחוד האירופי "בצד", עד שבריסל הצהירה שהיא מכירה בסרביה בגבולותיה הקיימים. ב-24 ביולי 2008, הממשלה החליטה להחזיר את שגריריה למדינות האיחוד האירופי. שגרירים אחרים הוחזרו בעקבות התוצאה החיובית של ההצבעה בעצרת הכללית של האו"ם. סרביה גירשה ייצוגים דיפלומטיים של כל המדינות השכנות שהכירו לאחר מכן בעצמאות קוסובו: אלבניה, בולגריה, קרואטיה, הונגריה, מונטנגרו ומקדוניה. ב- 15 באוגוסט 2008 הגיש שר החוץ הסרבי ווק ג'רמיץ 'בקשה לאו"ם לקבל חוות דעת מייעצת לא מחייבת מבחינה משפטית של בית המשפט הבינלאומי לצדק האם הכרזת העצמאות מפרה את החוק הבינלאומי. האסיפה הכללית של האו"ם אימצה הצעה זו ב-[[8 באוקטובר]] 2008. ביולי 2010 פרסם בית-הדין את חוות דעתו שמצא כי הכרזת העצמאות של קוסובו "לא הפרה את החוק הבינלאומי".

מאז הכרזת העצמאות, סרביה סירבה להתמודד ישירות עם הרפובליקה של קוסובו, אך רק באמצעות מתווכים הבינלאומיים UNMIK ו- EULEX. עם זאת, נרשמה מידה מסוימת; החל משנת [[2011]] שכנע צוות האיחוד האירופי את סרביה לדון בכמה סוגיות גבול קלות עם קוסובו; בפברואר [[2013]] נפגשו נשיאי קוסובו וסרביה בבריסלב[[בריסל]]. גם קציני קשר מוחלפים.

ב-[[27 במרץ]] [[2012]] נעצרו ארבעה סרבים מקוסובו, בהם ראש עיריית וטינה, על ידי משטרת קוסובו תוך ניסיון לחצות את הגבול במחלוקת בבלה זמלה בחזרה לקוסובו עם חומרי קמפיין לבחירות הקרובות. לאחר מכן הואשמו ב"הסתה לשנאה וחוסר סובלנות בקרב קבוצות אתניות".

למחרת נעצר איש האיגודים המקצועי חסן עבאזי עם עמיתו לאיחוד אודם אורסלי על ידי המשטרה הסרבית שאיישה את מעבר מרכז סרביה - קוסובו סמוך לג'ילאן. עבאזי הואשם בריגול וארסלי בהברחת סמים. שר הפנים הסרבי איביצה דאצ'יץ 'הצהיר על המעצרים כי "המשטרה הסרבית לא רצתה לנקוט בגישה זו, אך ברור כי המצב כבר לא יכול היה להימשך ללא תגמול. אם מישהו רוצה להתמודד במעצרים, יש לנו את התשובה". לדברי עורך דינו, עבאזי הוחזק אז בבידוד. ב-30 במרץ הורה הבג"ץ הסרבי בוראנג'ה לעאזי לעצור למשך שלושים יום באשמת ריגול שתוארך לאירוע בשנת [[1999]] בו העביר לכאורה עבאזי מידע לנאטל[[נאט"ו]]. על מעצרו של עבאזי הוחלט על ידי אמנסטי אינטרנשיונל ומשמר זכויות האדם כ"שרירותי".

ב-[[19 באוקטובר]] 2012 החלו בבריסל שיחות נורמליזציה בתיווך האיחוד האירופי עם ראש ממשלת סרביה איביצה דאצ'יץ' וראש ממשלת קוסובו האשים טאצ'י, שם ישבו שני ראש הממשלה לשולחן ויזמו שיחות על נורמליזציה של היחסים בין פריסטינה לבלגרדל[[בלגרד]]. הגעה לעסקה כזו הייתה תנאי הכרחי למועמדותה של סרביה לאיחוד האירופי. הממשלות הגיעו אט אט להסכמות ועסקות בתחומים שונים, כמו חופש תנועה, תעודות אוניברסיטאות, ייצוג אזורי ומכסות סחר ובינלאומיות. בבריסל, סרביה וקוסובו הסכימו כי יישום הסכם הגבול יתחיל ב -10 בדצמבר 2012. ישיבה היסטורית התקיימה ב- 6 בפברואר 2013, אז נשיא סרביה טומיסלב ניקוליץ ונשיא קוסובארקוסובו, אפטה ג'חאגה, ישבו באותו שולחן לראשונה מאז קוסובו הכריזה על עצמאות.

בעקבות ההסכם בדצמבר 2012 החליפו שתי המדינות קציני קשר שעבדו במתחם האיחוד האירופי בשתי הבירות. פריסטינה[[פרישטינה]] התייחסה לקצינים אלה כ"שגרירים ", אך בלגרד דחתה ייעוד כזה.

נציגי סרביה נפגשו עם הנציגה העליונה של האיחוד האירופי לענייני חוץ ומדיניות ביטחון קתרין אשטון בבריסל, ב- [[11 במרץ]] 2013, נשיא סרביה ניקוליץ' אמר כי סרביה וקוסובו קרובים מאוד לחתימה על הסכם שישפר את יחסיהם.

ב-[[19 באפריל]] 2013 השלימו שתי הממשלות את הסכם בריסל שנחשב כצעד מרכזי לעבר נורמליזציה של היחסים, ויאפשרו לסרביה וגם לקוסובו להתקדם באינטגרציה האירופית. על פי ההסכם, שתי המדינות מתחייבות לא "לחסום או לעודד אחרים לחסום את ההתקדמות של הצד השני בדרכי האיחוד האירופי." בין אמצעים אחרים הקובע העסקה מפקד משטרה מיוחד (המפקד ימונה על ידי פריסטינה מרשימה שהוגשה על ידי סרבים) ובית משפט לערעור (על פי חוקים ונהלים בפריסטינה) למיעוט הסרבי בקוסובו, אך לא מסתכם בהכרה בזכות קוסובו עצמאות על ידי בלגרד. בהסכם לא היו הוראות מיוחדות שניתנו לקהילות סרביות בצפון קוסובו כיוון שלכל העיריות יש אותן זכויות ומעמד זהה. בדיווחים חדשותיים צוטט אשטון באומרו, "מה שאנחנו רואים הוא מרחק רחוק מהעבר, ושניהם, צעד קרוב יותר לאירופה", בעוד תא'סי הצהיר כי "הסכם זה יעזור לנו לרפא את פצעי העבר אם יש לנו את החוכמה והידע ליישם אותה בפועל. "

ב- [[19 באפריל]] [[2013]], ב[[בריסל|בבריסל,]], ראש ממשלת סרביה, [[איוויצה דאצ'יץ'|איוויצה דאצ'יץ ']] וראש ממשלת קוסובו, [[האשים טאצ'י|האשים טאצ'י,]], יזמו את ההסכם על עקרונות נורמליזציה של היחסים. זה נוגע למעמד הקהילות ה[[סרבים|סרביות]] בצפון קוסובו, אך לא במעמדה של קוסובו עצמה. ההסכם קובע הקמה של קהילה יחידה / קהילה יחידה חדשה של קהילות סרביה בקוסובו, שצריכה לשלוט בתחומי פיתוח כלכלי, חינוך, בריאות, עירוני וחקלאות. סמכויות נוספות יכולות להינתן לאיגוד זה על ידי "הרשויות המרכזיות" של קוסובו. יש לשלב באופן מלא את יחידות המשטרה של החלק הסרבי בקוסובו בשירות קוסובו אחד. עם זאת, על סרב הקוסובו לפקד על מחלקת המשטרה האזורית שתשתלט על ארבע קהילות סרביות ( צפון מיטרוביקה, זבקן, זובין פוטוק ולפושביץ ' ). יש לשלב את רשויות השיפוט בצפון קוסובו בקוסובו ולפעול על פי חוקי קוסובו, עם זאת, יש להקים בית משפט מחוזי מיוחד בחלק הסרבי של [[מיטרוביצה|קוסובו-מיטרוביצה]] . הוא מתוכנן לקיים בחירות בשנת 2013 בתמיכת [[הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה]] בהנהגת עיריות סרביה. סרביה וקוסובו הסכימו שלא לחסום את הליך ההצטרפות זה לזה ל[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]] . כדי ליישם את ההסכם, עם תמיכת האיחוד, צריך להקים ועדה משותפת. מפלגות אופוזיציה סרביות רבות, [[הכנסייה האורתודוקסית הסרבית]], תנועות לאומניות וסרבים בקוסובו מתנגדים להסכם עם קוסובו, מכיוון שהם רואים בכך בגידה באינטרסים לאומיים.

באוגוסט 2015 נחתמו מספר הסכמים לכינון היחסים. במיוחד הותר לקוסובו ליצור קהילה של עיריות סרביות בעלות סמכויות רחבות, היכולת להחזיק נשיא וסמלים ממלכתיים משלהם. סוגיות של שירותי בריאות, חינוך ופיתוח כלכלי ניתנו לקהילה לצורך קבלת החלטה עצמאית, הותר לה לקבל תמיכה כספית מסרביה תוך עקיפת מיסים ומכס.