מוריץ פישר (תעשיין) – הבדלי גרסאות

|שם בשפת המקור= Fischer Móric

'''מוריץ פישר''', פרקשהאזי (התוספת לשם מסמנת תואר אצולה) (ב[[הונגרית]]: Farkasházi '''Fischer Móric''') ([[טטה (הונגריה)|טָטָה]], [[25 במרץ]] [[1799]] - טטה, [[15 בפברואר]] [[1880]]) היה [[תעשיין]] [[יהדות הונגריה|הונגרי-יהודי]], יצרן חרסינה ([[פורצלן]]), [[אביר]] [[מסדר פרנץ יוזף|מסדר פרנץ יוז'ף]]; ייסד למעשה את [[מפעל הפורצלן הרנדי]]{{אנ|Herend Porcelain Manufactory}} ב[[הונגריה]] והפך אותו למותג עולמי של ייצור כלי פורצלן.

בשנת [[1826|1826,]], בעיירה קטנה בשם [[ Herend|הֶרֶנְד]] [[טרנסדנוביה|במערב הונגריה]], הקים וינס סטינגל "מפעל חרסינה". הוא ביצע ניסיונות בייצור כלי אבן וחרסינה, אך נכשל במאמציו. בהיעדר הון להשקעה, קיבל כשותף את מוריץ פישר מטטה בשנת [[1839]]. באותה תקופה המפעל עסק עדיין בניסיונות ייצור של כלי אבן וחרסינה. שנה לאחר מכן הפך פישר לבעלים היחיד של המפעל. תוך שנה הוא בנה את בנייני המפעל בהרנד ורכש את הציוד החשוב ביותר שנדרש לייצור. חומרי הבעירה וחלקו העיקרי של חומרי הגלם שנדרשו נרכשו באזור הרנד. באותה תקופה הועסקו כבר 54 ציירי חרסינה במפעל, וביניהם זרים רבים, למען ההצלחה האמנותית והעסקית.

לאחר שהצליח בייצור חרסינה קשה מתאימה, הפכו השלמות והאיכות לסמל המסחרי של ייצור החרסינה של הרנד. עם איכויות אלה רכש מפעל הפורצלן הרנדי מוניטין [[אירופה|אירופי]] רב. מוצריו הוצגו בתערוכת המלאכה ההונגרית הראשונה בשנת [[1842]], שם [[לאיוש קושוט]] שיבח את החרסינה: ''"סימן משמח להתפתחות מבורכת של תעשיית מולדתנו"''. באותה השנה זכה פישר ב''תואר "'''מפעל קיסרי, מלכותי מיוחס לפורצלן'''"''. בשנת [[1843]] שנת השגשוג הראשונה של המפעל נפלה עליו צרה גדולה. יש להניח כי בשל הצתה פרצה שריפה גדולה שהרסה חלק מהמפעל. אף על פי כן, בתערוכה הלאומית באותה השנה, מפעל הרנדי הופיע שוב וזכה במדליית זהב. מוצריו הוצגו גם בתערוכת [[וינה]] בשנת [[1845]], [[תערוכה עולמית|בתערוכה העולמית]] הראשונה ב[[לונדון|בלונדון]] בשנת [[1851]], בתערוכת [[ניו יורק]] בשנת [[1853]], ובתערוכת [[פריז]] בשנת [[1855]].

בשנת 1851 בלונדון ובשנת [[1867]] בפריז ביריד העולמי זכה המפעל להכרה כזו שבקרב לקוחותיו היו כבר לא רק משפחות עשירות רבות (ה[[רוטשילד]]<nowiki/>ים, [[בית אסטרהאזי|אסטרהזי]], בתיאני, אפוני), אלא גם בתי מלוכה אירופיים. ולפי שמות : [[ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת|המלכה האנגלית ויקטוריה]], [[אז'ני דה מונטיז'ו|הקיסרית הצרפתית יוג'ניה]], [[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה|הצאר הרוסי אלכסנדר השני]], הקיסר האוסטרי ומלך הונגריה [[פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה|פרנץ ג'וזף]] , ואחיו [[מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו]].

[[מפעל הפורצלן הרנדי]] עבר לייצור איכותי בזמן הטוב ביותר. המשפחות האריסטוקרטיות של אירופה ומחוצה לה הפקידו בידי מוריץ פישר את החלפת מערכות כלי האוכל [[הרפובליקה העממית של סין|הסיניות]] ואלה של [[מייסן]] החשובות שלהן במוצרי הרנדי, אמון זה שמר פישר באיכות ללא פשרות של מוצריו. ב -22 באפריל [[1866]] העניק המלך ההונגרי פרנץ יוזף תואר אצולה וסמל משפחתי למוריץ פישר, הבעלים היחיד של מפעל הפורצלן הרנדי, שהפך גם לאביר מסדר פרנץ יוזף. בתערוכה העולמית בפריס בשנת 1867 פישר קיבל את מדליית הכסף לפורצלן של הרנד, ופישר קיבל גם את אות מסדר הכבוד הצרפתי. לאחר מותו ב- ב־[[15 בפברואר]], בנו סמואל השתלט על ניהול המפעל שנפתח לייצור המוני במקום איכות ותחכום, אך מהבחינה הזו הם לא יכלו להתמודד עם חרסינה הצ'כית הזולה. באותם ימים עבד המפעל תחת השםבשם פישר & נובל.

בשנת [[1884]] נרכש המפעל על ידי המדינה יחד עם אביזריו, בשל החובות שצבר בתיווכו של השר הרוזן פאל סצ'ייני ומזכיר המדינה מטלקוביץ'. בנוסף לפטור ממס ל- 12ל־12 שנים והלוואה ללא ריבית שניתנה באותה השנה שונה שמו ל"הרנד פורצלן בע"מ". המפעל נמכר לאחר מכן ליזמים פרטיים. משנת [[1916]] עד לתחילת [[1920]] לא הייתה פעילות ייצור במפעל. משנות [[שנות ה-30 של המאה ה-20|השלושים]] של [[שנות ה-30 של המאה ה-20|המאה הקודמת]] זכה הפורצלן של [[ Herend|הרנד]] שוב להצלחה בינלאומית. לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] הולאמה בשנת [[1948]]. המפעל הופרט בשנת [[1993]].

*[[לקסיקון יהודי הונגרי]] ''Magyar zsidó lexikon''. Szerk. Ujvári Péter. Budapest: Magyar Zsidó Lexikon. 1929.  Online elérés