סוציאליזם דמוקרטי – הבדלי גרסאות

ביטול גרסה 26118098 של 80.246.133.76 (שיחה) נראה כפירוט מיותר
(ביטול גרסה 26118098 של 80.246.133.76 (שיחה) נראה כפירוט מיותר)
לעומת זאת, בימין הפוליטי טוענים שנורבגיה אינה סוציאליסטית מכיוון שהיא לא הלאימה את רוב אמצעי הייצור בתוכה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.forbes.com/sites/jeffreydorfman/2018/07/08/sorry-bernie-bros-but-nordic-countries-are-not-socialist/|הכותב=Jeffrey Dorfman|כותרת=Sorry Bernie Bros But Nordic Countries Are Not Socialist|אתר=Forbes|שפה=en|תאריך_וידוא=2019-02-22}}</ref>
 
התנועה הקואופרטיבית בעולם שהינה תנועה שדוגלת באימוץ צורת הבעלות הציבורית של העובדים על מפעלים וחברות שהיא אחת הצורות של בעלות בכלכלה סוציאליסטית, נחשבת לתנועה מוצלחת מאוד ברחבי העולם, כשכיום מיליארד בני אדם חברים בקואופרטיבים לעומת 268 מיליון ב-1971 והדוגמה המוצלחת ביותר למפעל שהפירמות שלו בבעלות העובדים הוא התאגיד הקואופרטיבי [[תאגיד מונדרגון|מונדרגון]] בחבל הבסקים בספרד. בקואופרטיב זה פערי ההכנסות נמוכים בהרבה מפירמות קפיטליסטיות מקבילות(יחס של 6:1 בין השכר הגבוה ביותר לנמוך ביותר לעומת יחס של 150:1 בפירמות קפיטליסטיות בסדר גודל דומה), השכר המינימלי בקואופרטיב גבוה ב-13 אחוזים מהשכר הממוצע בספרד (32000 דולר בשנה, קרוב ל-2700 דולר בחודש) כאשר רוב העובדים בספרד בפירמות קפיטליסטיות משתכרים מתחת להכנסה זו, ובנוסף לכך בקואופרטיב ישנהוישנה דאגה רבה לרווחתם של העובדים(בנק קואופרטיבי שגובה עמלות נמוכות ונותן שירות טוב ללקוחותיו,חברות ביטוח וקרנות פנסיה קואופרטיביות שמנוהלות בידי עובדי מונדרגון ודואגות לשמירה על שווי כספם של העובדים ומנגנוני רווחה נוספים). <ref>{{קישור כללי|כתובת=https://toomuchonline.org/this-business-manufactures-equality/|כותרת=A Manufacturer of Equality|אתר=Too Much|תאריך=2015-06-01|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2019-02-18}}</ref>
 
קואופרטיבים של ימינו התפתחו במקביל להתפתחות כלכלת השוק. הקואופרטיבים הראשונים נתנו מענה להשלכות הקשות שהיו לה על דלת העם. גם כיום מהווים הקואופרטיבים מענה הן ל[[כשל שוק|כשלים מבניים בשיטת השוק החופשי]] והן לתחומים רבים בהם השוק אינו תחרותי. כך למשל, טחנת הקמח של "תושבי הול העניים" נתנה מענה לשוק הריכוזי של טחינת החיטה במקום מגוריהם ולאי הוודאות של איכות הקמח שמכרו הטחנות לתושבים. במאה ה-21 מהווים קואופרטיבים מענה לבעיות דומות. כך למשל בישראל, הקואופרטיב הצרכני "העגלה" במצפה רמון דואג לרווחת התושבים שבמשך שנים ארוכות סבלו ממונופול של סופרמרקט יחיד שגבה מהם מחירים מופקעים. הקואופרטיב היצרני "[[שומעים חזק]]" דואג לשכר הוגן לחבריו בתחום ההגברה שם חוסר האיזון ביחסי הכוחות בין העובד למעביד מביאים בדרך כלל לשכר נמוך ודפוס עבודה נצלני. פחות נפוץ בישראל אך נפוץ מאוד בעולם הוא תחום ה[[בנק קואופרטיבי|בנקאות הקואופרטיבית]]. בבנקאות קיימים פערי ידע וכוח גדולים בין הבנק ובין הלקוח בשל מיעוט הבנקים ובשל מורכבות ההסכמים המשפטיים. הבנקים הקואופרטיביים מעבירים את הכוח לידי החברים ואינם מנצלים את פערי הידע כדי לייצר רווח על חשבון הלקוחות.<ref>{{צ-ספר|שם=Capital and the Debt Trap: Learning from Cooperatives in the Global Crisis, Claudia Sanchez Bajo and Bruno Roelants|מו"ל=|שנת הוצאה=}}</ref>