סוציאליזם דמוקרטי – הבדלי גרסאות

לעומת זאת, בימין הפוליטי טוענים שנורבגיה אינה סוציאליסטית מכיוון שהיא לא הלאימה את רוב אמצעי הייצור בתוכה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.forbes.com/sites/jeffreydorfman/2018/07/08/sorry-bernie-bros-but-nordic-countries-are-not-socialist/|הכותב=Jeffrey Dorfman|כותרת=Sorry Bernie Bros But Nordic Countries Are Not Socialist|אתר=Forbes|שפה=en|תאריך_וידוא=2019-02-22}}</ref>

 

 

קואופרטיבים של ימינו התפתחו במקביל להתפתחות כלכלת השוק. הקואופרטיבים הראשונים נתנו מענה להשלכות הקשות שהיו לה על דלת העם. גם כיום מהווים הקואופרטיבים מענה הן ל[[כשל שוק|כשלים מבניים בשיטת השוק החופשי]] והן לתחומים רבים בהם השוק אינו תחרותי. כך למשל, טחנת הקמח של "תושבי הול העניים" נתנה מענה לשוק הריכוזי של טחינת החיטה במקום מגוריהם ולאי הוודאות של איכות הקמח שמכרו הטחנות לתושבים. במאה ה-21 מהווים קואופרטיבים מענה לבעיות דומות. כך למשל בישראל, הקואופרטיב הצרכני "העגלה" במצפה רמון דואג לרווחת התושבים שבמשך שנים ארוכות סבלו ממונופול של סופרמרקט יחיד שגבה מהם מחירים מופקעים. הקואופרטיב היצרני "[[שומעים חזק]]" דואג לשכר הוגן לחבריו בתחום ההגברה שם חוסר האיזון ביחסי הכוחות בין העובד למעביד מביאים בדרך כלל לשכר נמוך ודפוס עבודה נצלני. פחות נפוץ בישראל אך נפוץ מאוד בעולם הוא תחום ה[[בנק קואופרטיבי|בנקאות הקואופרטיבית]]. בבנקאות קיימים פערי ידע וכוח גדולים בין הבנק ובין הלקוח בשל מיעוט הבנקים ובשל מורכבות ההסכמים המשפטיים. הבנקים הקואופרטיביים מעבירים את הכוח לידי החברים ואינם מנצלים את פערי הידע כדי לייצר רווח על חשבון הלקוחות.<ref>{{צ-ספר|שם=Capital and the Debt Trap: Learning from Cooperatives in the Global Crisis, Claudia Sanchez Bajo and Bruno Roelants|מו"ל=|שנת הוצאה=}}</ref>