קרב אום-כתף – הבדלי גרסאות

כוח נוסף שפעל במקביל לכוחות הקרקע היה כוח הצנחנים בפיקוד [[דני מט]]{{הערה|שם=בן ישי|{{ynet|[[רון בן ישי]]|זה לא הפאשלות. זה אנחנו|3399576|5 ביוני 2007}}}}. במהלך של [[איגוף אנכי]], בפעולת לילה, הוטסו במסוקים שני גדודי צנחנים במילואים (גדוד 65 בפיקוד סא"ל לוי חופש - לתקיפת סוללות ארטילריות וגדוד 57 בפיקוד סא"ל אפרים ברנד - לתקיפת עמדות המערביות -עורפיות של מערך המוצבים המצרי) אל עורף המערך המצרי במטרת תקיפה לילית של סוללות ארטילריה מצריות. מלבד ניטרול הסוללות ותקיפת המערך המצרי העורפי, הייתה לפעולה זו מטרה נוספת והיא הוצאת הפיקוד המצרי משיווי המשקל ושבירת תוכנית הקרב הסדורה. כנראה עקב טעות בניווט, הנחיתו המסוקים את הצנחנים במרחק גדול מהסוללות המצריות והתנועה הרגלית אל היעדים בשטח חולי דרשה מאמץ פיזי קשה מחיילי המילואים. בנוסף, תוך זמן קצר ניתכה ארטילריה מצרית על שטח הנחיתה, הנחיתות הופסקו וחלק מהכוח נותר בשטח ההערכות באזור ניצנה. עם התקרבות גדוד 65 ליעד הסוללות נתגלה הכוח ונפתחה עליו אש. לאחר התקרבות גדוד 57 בהובלת פלוגה א' בפיקוד דידי כהן לעמדות המערך המצרי, קיבל פקודה לנתק מגע ולהתפנות חזרה על מנת לאפשר לשריון הישראלי לתקוף. בקרב שהתפתח נפגעו סוללות התותחים המצריות אך גם הכוח הישראלי סבל נפגעים ובהם שני הרוגים מגדוד 65, כתוצאה מפיצוץ משאיות תחמושת מצרית אותן השמיד הגדוד. הנסיגה של הכוח הישראלי הייתה קשה במיוחד. רוב חיילי הכוח נדרשו לנשיאת הפצועים באלונקות וההרוגים בשמיכות (שכן האלונקות אזלו). במהלך מסע החילוץ כמעט נתקל הכוח בכוח טנקים מצרי שהיה בדרכו לתגבר את מערך אום-כתף. עם בוקר, סבלו שני הגדודים מהרעשה ארטילרית, עד אשר לוחמי גדוד 57 איתרו את הקת"ק המצרי שהסתתר בשטח ולכדו אותו בשבי. הנפגעים פונו באמצעות מסוקים ואילו הכוח המשיך בתנועה לכיוון רפיח באוטובוסים.