הונים – הבדלי גרסאות

הביזנטים חגגו את הצלחתם להדוף את ההונים משטחם בתהלוכה מפוארת, אותה הוביל אטרופיוס ברחובות עיר הבירה. השמחה לא האריכה ימים. הקיסר הביזנטי החלש וההפכפך ארקדיוס הגלה את אטרופיוס, ביטל את ההסכמים עם הגותים והפסיק לשלם להם [[סובסידיה]], ובמקביל חיזק את קשריו עם מנהיג הוני בשם אולדין, ששלט על הטריטוריה לאורך הגדה הצפונית של הדנובה. מטרת המהלך הייתה, ככל הנראה, להשתמש בהונים בראשות אולדין ככוח לריסון הגותים ולהבטיח שקט לאורך גבול הדנובה. טקטיקה זו הצליחה והגותים עזבו את שטחי הקיסרות המזרחית ונעו מערבה. בשטחי האימפריה המערבית נתקלו הגותים בצבא הרומי בראשות סטיליקו ונסוגו אל הפרובינציות [[דלמטיה]] ופאנוניה לאחר שני עימותים צבאיים קשים חסרי הכרעה. הרומאים מצדם נאלצו לנטוש את עיר הבירה [[מילאנו]] ולהעביר את השלטון לעיר המבוצרת [[רוונה]] במחוז [[אמיליה-רומאניה]] בצפון מרכזה של [[איטליה]]. על מנת להסיר את האיום הגותי, נחתם בשנת [[405]] הסכם עם מנהיגם אלאריק, המעניק לו דרגת [[מגיסטר מיליטום]], וכן תשלום קצבה לתומכיו.

 

 

בעוד הצבאות הביזנטיים בראשות המגיסטר מיליטום פלביוס ארדבור אספר מדכאים את המרד, במהלך שנת [[425]] שלח יוהאנס המורד משלחת אל ההונים בראשות קצין צבא מתומכיו, [[פלביוס אאטיוס]], מי שעתיד להיות אישיות מרכזית באימפריה הרומית המערבית ובעלת קשר הדוק עם ההיסטוריה של ההונים. אאטיוס היה מבני הערובה שנשלחו בשנת 409 על ידי הקיסר הונוריוס להונים להבטחת התשלום בעבור שירותם של 10,000 שכירי חרב, שם הוא למד והתחנך עם בני גילו מהאליטה של השלטון ההוני, למד את כישורי הלחימה של ההונים וקשר קשרי ידידות עם דמויות מפתח. קשריו של אאטיוס, הבטחות לשלל ותשלום, הביאו להצלחת השליחות והוא חזר לאיטליה עם צבא של שכירי חרב הונים שהגיע לרוונה שלושה ימים לאחר שיוהאנס הוצא להורג. בחצר הרומאית לא יכלו להתעלם מהצבא ההוני. על מנת לנטרל את הסכנה, הציעו הרומאים לאאטיוס תפקיד של פיקוד בגאליה ושילמו את שכרם של ההונים.