יונה אבן ג'נאח – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 20:
עם הזמן הפך לפוסק החשוב ביותר בענייני "צחות הלשון" בשירה, וקבע כללים שבהם רשאי המשורר לחרוג מכללי הדקדוק ה[[מקרא]]י המקובל בגלל אילוצי "דוחק השיר". ככל הנראה ניסיונו המוקדם כמשורר תרם לנטייה שלו להקל על המשוררים ולהתיר חריגות דקדוקיות מסוימות שלא היו מקובלות על כל המדקדקים בתקופתו.
 
ספרו הראשון, '''ספר ההשגה''', עסק בהשלמות ותיקונים לתורתו של ר"י חיוג' רבו. ספרו המפורסם והחשוב ביותר הוא '''מחברת הדקדוק''', ובו שני חלקים: '''ספר השורשים (כתאב אלאצול)''', שהוא [[מילון]] מלא של השורשים שבמקרא, ו'''ספר הרקמה (כתאב אללמע)''', שהוא תיאור מקיף של הדקדוק המקראי לפי תפיסתו. בספר הרקמה הוא גם מעיר מפעם לפעם על טעויות דקדוקיות וסגנוניות של [[פיוט|פייטנים]] ומשוררים, בהם [[דונש בן לברט]], [[יצחק אבן מר שאול]] ואחרים. הספרים נכתבו במקור [[ערבית יהודית]], ותורגמו לעברית בידי רבי [[יהודה אבן תיבון]]. מכיוון שנכתבו ערבית, לא יכול היה [[רש"י]], שחי אחרי אבן ג'נאח, לקרוא את הספרים, ולכן ביסס את פירושו לתורה על שיטת הדקדוק המיושנת של דונש ו[[מנחם בן סרוק]]. על חיבוריו מסתמכים כל חכמי ימי הביניים שעסקו בדקדוק וב[[פרשני המקרא|פרשנות המקרא]] אחריו, ובראשם רבי [[אברהם אבן עזרא]] (שמכנה אותו "רבי מרינוס"), והוא אף מוזכר בספר [[מורה נבוכים]] של [[הרמב"ם]]<ref>נזכר בשמו "אבן ג'אנח" (ללא כינויים נוספים) במורה נבוכים, חלק ראשון פרק מג. </ref>, ובספר [[חובות הלבבות]] של רבי בחיי<ref>בתחילת ההקדמה לספרו.</ref>.
 
לפי הערות שיש בספריו עולה כי בראשית ימיו חי ב[[קורדובה (ספרד)|קורדובה]], עד גירוש קורדובה בשנת [[1012]]. לאחר הגירוש עבר לעיר [[סרגוסה]]. לפרנסתו עסק ב[[רפואה]] וכנראה אף פרסם ספרי [[רפואה]], שלא שרדו.