יהדות ספרד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←מתור הזהב לגירוש ספרד: הרחבה |
←מתור הזהב לגירוש ספרד: הוספת מקור |
||
שורה 33:
עם תחילת ה[[רקונקיסטה]], כיבושה מחדש של צפון ספרד על ידי ה[[נוצרים]], החלה התדרדרות במעמדם של היהודים. אולם הממלכות הנוצריות בצפון נזקקו לשרותי היהודים במלחמותיהם וסמכו עליהם את נאמנותם. כך ישבו רבים מהם על קרקע באזורי הספר. הכנסייה תבעה אמנם להחמיר עם היהודים, אך כל עוד השליטים היו זקוקים לשרותם, לא הקפידו בבצוע ההגבלות. במאות [[המאה ה-12|ה-12]] ו[[המאה ה-13|ה-13]] שגשגו הישיבות בספרד, ומרכז הכובד של הישיבות באירופה עבר מצרפת לספרד. התפרסמו במיוחד בתקופה זאת רבי [[רמב"ן|משה בן נחמן]], רבי [[רשב"א|שלמה בן אדרת]], רבי [[יונה גירונדי]], ורבים נוספים.
במאה ה-13 התחדשו [[עלילת דם|עלילות הדם]], במקומות אחדים הונהג אות הקלון, ועל יהודים נאסר לשמש במשרות מטעם המדינה. נכפו על היהודים ויכוחים פומביים עם כמרים נוצריים, כן נפסלו היהודים מלשמש עדים במשפט. עם זאת העניקו הממלכות הנוצריות ליהודים הגנה ואפשרו להם לקיים [[אוטונומיה]] פנימית. בקיץ 1391 התחוללו בספרד פרעות כנגד היהודים המכונות [[גזירות קנ"א]]. פרעות אלו התחילו ב[[סביליה]] ומשם התפשטו לשאר חלקי הארץ. רבים מתו על קדוש השם, בסרבם להמיר את דתם. רבים אחרים המירו את דתם למראית עין אך בסתר המשיכו להחזיק בדתם ובאמונתם, ויש שברחו ל[[צפון אפריקה|צפון-אפריקה]]. הנזיר [[ויסנט פרר]] היה עובר בליווי אספסוף בין הקהילות היהודיות, הופך בתי כנסת לכנסיות ולוחץ על היהודים להתנצר. ב-1412, בהשפעתו, הוקמו בספרד הגטאות הראשונים (iudecarias) והועברה חקיקה אנטי יהודית{{הערה|[https://www.academia.edu/1012544/Istorie_si_memorie_evreiasca._Volum_omagial_dedicat_doamnei_Lya_Benjamin_ed._Anca_Ciuciu_si_Camelia_Craciun_Bucuresti_Editura_Hasefer_2011 Istorie si memorie evreiasca. Volum omagial dedicat doamnei Lya Benjamin, ed. Anca Ciuciu si Camelia Craciun, Bucuresti, Editura Hasefer, 2011 עמוד 52 {{רומנית}}}}.
מומרים רבים שמרו בסתר על יהדותם (הם נקראו "[[אנוסים]]") ונרדפו בשל כך על ידי ה[[אינקוויזיציה]] שהוקמה ב־1 בינואר 1481, שגרמה לפגיעה קשה בחייהם של היהודים. רבים אולצו להמיר את דתם בפומבי, לאחר שאיימו להוציאם להורג אם יסרבו. בפרעות חלה אמנם רגיעה, אך המצב לא חזר לקדמותו. נגזרו עליהם גזרות ונקבעו [[ההגבלות היהודיות|הגבלות]] על משרות שבהן מותר ליהודים להחזיק. הם נאלצו לעמוד בוויכוחים דתיים פומביים, וכן אסר השלטון על היהודים להתרועע עם האנוסים. בשנת 1492 גורשו היהודים מספרד: בין 40,000 ל-160,000 נאלצו לעזוב את הארץ. קיימת מסורת שבעקבות הגירוש גזרו מגורשי ספרד חרם שלא לשוב לספרד, אך עם חלוף השנים התעמם זכר המכה. את האנוסים שנותרו בספרד, המשיכה לרדוף ה[[אינקוויזיציה]], רבים מהם הצליחו לצאת במשך הזמן מהארץ, ואף לשוב בגלוי ליהדות. בשנת 1802 הוציא קרלוס הרביעי מלך ספרד צו המחדש את גירוש היהודים.
| |||