הבדלים בין גרסאות בדף "יובנאליס"

נוספו 18 בתים ,  לפני 10 חודשים
מ
את הסאטירות הראשונות, התוקפניות ביותר מכל עבודותיו, כתב יובנאליס מתוך חמה שפוכה (indignatio), אך גם בסאטירות המאוחרות, אשר היו מתונות יותר, הוא נושא את דבריו ברצף ולהט כאילו הן משא אל שומע היפותטי. למשא כזה יש [[אפוסטרוף|אפוסטרופים]] ו[[סימן קריאה|סימני קריאה]] ו"מתלווה אליהן אופן דרמטי בזכות השינוי הפתאומי של הנמען, עד שנדמה שהמשורר משוחח עם אנשים אחדים". הסאטירות מלאות באמצעים רטוריים נוספים כגון [[אנטיתזה]], [[אנאפורה]], חזרה על מילים ושימוש בתואר במקום שם {{אנג|antonomasia}}.{{הערה| בירנבאום, יובנאליס, 25-27; E. Courtney, A Commentary on the Satires of Juvenal, 36}} נימת דבריו של יובנאליס אפיינה אותו כ"הסאטיריקן הכועס", אך הוא לא מסתפק רק בלכעוס אלא מוסיף עוינות ואיומים – הסאטירות שלו אינן רק כלי שבעזרתו הוא מציג רשימה של כל מה שהכעיס אותו, אלא מהוות פורום שדרכו יובנאליס יכול להתנקם ממשית על ידי הלעגה ובוז.{{הערה| Amy Richlin, The Garden of Priapus: Sexuality and Agression in Roman Humor (Oxford University Press, 1992), 197.}}
==השקפותיו החברתיות-אתיות של יובנאליס ומוטיבים עיקריים ==
יובנאליס הוא שמרן אשר מקבל את התכתיבים האתיים-חברתיים השמרניים של [[מרקוס טוליוס קיקרו|קיקרו]], שעל פיהם כל פרט בחברה חייב למלא את חובתו (officum) ואם לא כן ישתנו סדרי החברה, יושחתו המידות הטובות וייעלמו היושר, ההגינות והאמינות (אשר התגלמו באלה [[פידס (אלה)|פידס]] {{אנ|Fides (deity)}}). נורמות ההתנהגות הרפובליקנית של קיקרו אינן עומדות במבחן הזמן בימי הקיסרים, משום שהם התאימו יותר לחברה הרומית הקדומה, שאוכלוסייתה הייתה הומוגנית יותר וכלכלתה התבססה על עבודת עבדים מאסיבית. השינויים החברתיים והפוליטיים בימי הקיסרים, אשר אפשרו ניידות חברתית גבוהה יותר וחירות של יוזמה כלכלית בקרב שכבות האוכלוסייה הנמוכות (העבדים והזרים ברומא), חוללו שינוי בערכים, אשר לא התאימו לאמות המידה של קיקרו. יובנאליס, אשר מתעלם מתהליכים כלכליים-חברתיים אלו או אינו מבין אותם ולכן מתאר אותם בפשטות, תוך כדי שהוא מבכה על הנזק שנעשה לרומא ועל הדרדרות במוסר ואמות המידות הטובות (Virtus).{{כ}}{{הערה| בירנבאום, יובנאליס, 20-23; E. Courtney, A Commentary on the Satires of Juvenal, 23-25}}
 
אחד מהמוטיבים החוזרים ביצירותיו של יובנאליס הוא העושר המשחית את ערכי האדם ומקבע את התהום בין העשירים לעניים. לטענת יובנאליס המותרות (luxuria) דחקו את רגלי העוני הרומי הקדום והטוב וגרמו לשחיקת הערכים והנורמות החברתיות, כמו למשל החובות במארג היחסים של הפטרון-קליינט ואדון-עבד.{{הערה| בירנבאום, יובנאליס, 20-21.}} דוגמאות לכך נמצאות בסאטירה ה' שבה יובנאליס מתאר במרירות את יחסו המשפיל והמתעלל של העשיר וירו (Virro) כלפי הקליינטים שלו, אשר אותם הזמין לארוחת ערב בביתו. סאטירה זו מאופיינת בניגוד חד בין הפטרון העשיר, לבין הקליינט העני.{{הערה| בירנבאום, יובנאליס, 14; Highet, Juvenal the Satirist, 83-88; Braund, Juvenal and Persius, 213; Duff, Roman Satire, 153-154.}} סאטירה ז' מקרינה על יחסי הפטרון-קליינט מנקודת המבט של הפטרון, אשר קופץ את ידיו לעבר אנשי הרוח, כלומר המשוררים, הסופרים, ההיסטוריונים, הרטורים, המשפטנים ומורי בית הספר. סאטירה זו אמנם נפתחת בהבעת תקווה שעם עליית השליט החדש (כנראה אדריאנוס), ישפר גורלם של אנשי הרוח, אך נעימה אופטימית זו נזנחת. יובנאליס פורש תמונה עגומה של המשכילים אשר אינם זוכים לתמיכה כלכלית מפטרוניהם ובכך הורגים את ההשראה שלהם, אשר "אינה יכולה לשכון בגוף רעב".{{הערה| ;Highet, Juvenal the Satirist, 106-112; Braund, Juvenal and Persius, 296-297; בירנבאום, יובנאליס, 15-17.}} בסאטירה ט' מתאר יובנאליס מערך יחסים משפיל במיוחד לקליינט כשהוא מתאר את היחסים בתוך המשולש ההרסני של נייבלוס (הג'יגולו הביסקסואל), וירו (הפטרון ההומוסקסואל הפסיבי) ורעיית הפטרון, שבו נייבלוס משמש את שני בני הזוג.{{הערה| בירנבאום, יובנאליס, 15-17; Highet, Juvenal the Satirist, 117-121; Braund, Juvenal and Persius, 348-349; Richlin, The Garden of Priapus, 202}}