יוסף קפלן – הבדלי גרסאות

נושא עבודת הדוקטורט של קפלן היה "[[יצחק אורוביו די קסטרו]] ובני חוגו". היא נכתבה בהנחייתו של פרופסור חיים ביינארט ואושרה בשנת 1979. קפלן חקר את מסלול חייו והגותו של אדם שהיה אחת הדמויות ה[[אינטלקטואל]]יות המרכזיות בפזורה הספרדית המערבית ובאמצעותה הציג את עולמם התרבותי והרעיוני של ה[[אנוסים]] שחזרו ליהדות והקימו ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]] את המרכז היהודי התוסס ב[[אמסטרדם]]. ב-1979 מונה למרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית והיה מראשוני החוקרים הצעירים שזכו לקבל את [[מלגת אלון]]. ב-1988 הופקד על הקתדרה לתולדות עם ישראל ע"ש ברנרד צ'ריק וב-1992 מונה ל[[פרופסור מן המניין]]. באוניברסיטה העברית כיהן בתפקידים שונים, ובין היתר שימש בתור ראש התוכנית הארבע שנתית בבית הספר ע"ש רוטברג לתלמידים מחו"ל, עמד בראש המדרשה ללימודים מתקדמים בפקולטה למדעי הרוח והיה ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל. קפלן היה בין היוזמים להקמת בית הספר להיסטוריה, שימש ראש ועדת ההיגוי שלו ב-1998 ובשנים 2001–2005 עמד בראשו. כיום הוא פרש לגמלאות והוא פרופסור אמריטוס.

 

 

הוא שימש עמית מחקר במכון ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה העברית במספר הזדמנויות, ופעמיים עמד בראש קבוצות מחקר שפעלו בו: ב-92–1991 (יחד עם פרופסור מ' אביטבול) בראש קבוצת מחקר על גירוש ספרד ותוצאותיו וב-1998 (יחד עם פרופסור [[מיכאל הד]]) בראש קבוצת מחקר על היסטוריזציה של רגשות.