תלמוד בבלי – הבדלי גרסאות

ישנם מספר סגנונות מסורתיים ללימוד התלמוד. חלוקה עקרונית אחת היא בין שתי צורות לימוד עקרוניות: לימוד בקיאותי ("בקיאות"), להקפה של הידע בצורה מהירה, או לימוד מעמיק של סוגיה, כולל הרחבות ל[[ראשונים]] ו[[אחרונים]] ("עיון").

 

 

לימוד העיון נעשה בסגנונות שונים. בעבר נפוצה [[שיטת הפלפול]], וכיום השיטה המקובלת בישיבות הליטאיות היא [[שיטת בריסק]] ועיבודים שלה. ברוב הישיבות ה[[ליטאים (זרם)|ליטאיות]], משקל לימוד העיון נכבד ביותר לעומת לימוד הבקיאות, למרות התנגדותם המפורשת של כמה מגדולי ראשי הישיבות, ובהקשר זה ניתן לציין למשל את הרב [[אלעזר מנחם מן שך|שך]], ואת הרב [[שלמה זלמן אויערבך]]. בשיטת העיון הקיימת כיום מתמקדים ברוב הישיבות בלימוד כל שנה במסכת אחת בלבד מתוך כחמש עשרה "מסכתות ישיבתיות" בלבד (מתוך שלושים ושבע): [[מסכת שבת|שבת]], [[מסכת פסחים|פסחים]], [[מסכת יבמות|יבמות]], [[מסכת כתובות|כתובות]], [[מסכת נדרים|נדרים]], [[מסכת גיטין|גיטין]], [[מסכת קידושין|קידושין]], [[מסכת בבא קמא|בבא קמא]], [[מסכת בבא מציעא|בבא מציעא]], [[מסכת בבא בתרא|בבא בתרא]], [[מסכת סנהדרין|סנהדרין]], [[מסכת מכות|מכות]] ו[[מסכת שבועות|שבועות]]{{הערה|זו רשימה של מסכתות נלמדות נפוצות. בישיבות שונות הרשימה הספציפית של המסכתות הנלמדות שונה. ראו גם [[ישיבה# תלמוד]].}}. תלמיד שלומד שבע שנים מחייו בישיבה, לומד איפוא שבע מסכתות בלבד בעיון. בישיבות שונות נהוגה שיטת לימוד "[[אליבא דהלכתא]]", ובהם העיון מתמקד בלימוד הסוגיא כפי שהסיקו ממנה הפוסקים לדורותיהם הלכה למעשה.