תוכנית מרקורי – הבדלי גרסאות

לחללית היו שלושה מנועי האטה מונעים בדלק מוצק, בעלי דחף של 4.5 קילו־ניוטון וזמן בעריהבעירה של 10 שניות כל אחד.{{הערה|שם=ה15}} מנוע אחד בלבד הספיק לחללית כדי לחזור לכדור הארץ אם שני המנועים האחרים כשלו. המנועים הופעלו בהפרשים של חמש שניות אחד מהשני.

בתנוכניםבתכנונים מוקדמים של מגן החום של החללית הוצע להשתמש או ב[[צלעות קירור]] מ[[בריליום]] או במגן חום "חודר" (Ablative). בדיקות נרחבות יישבו את הבעיה כאשר מגן החום ה"חודר" נמצא אמין ביותר (עד כדי כך שניתן היה להקטין את עוביו בצורה בטוחה, ולהקטין את מסתה הכוללת של החללית), קל יותר לייצור (הבריליום באותה תקופה היה מצוי בכמויות קטנות ויוצר רק על ידי חברה אחת בארצות הברית) וזול יותר. פני מגן החום צופהצופו בשכבות רבות של [[אלומיניום]] ו[[פיברגלס]]. כאשר הגיעה החללית לטמפרטורה של כ־1,100 [[מעלות צלזיוס]] בעת החדירה, היו השכבות "בולעות" את החום ומתפוררות. במהלך החדירה הייתה החללית מתחממת אך לא בצורה שסיכנה את החללית או את הטייס.{{הערה|שם=ה18|[http://science.howstuffworks.com/project-mercury2.htm How Project Mercury Worked]}}