התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

מרכזו של היישוב היהודי בארץ היה ב[[טבריה]]. לפי אחד המקורות, ברעידת האדמה בעיר, בשנת [[748]] ("[[רעש שביעית]]"), נחרבו 30 בתי כנסת. אוכלוסיית טבריה שמרה על ייחודה הלשוני עד שאחד מחוקרי השפה העברית{{הערה|1=מקור : '''[[בנימין זאב קדר]]''', עמוד 375}} נהג "לשבת בככרות העיר טבריה וברחובותיה, מקשיב לדיבור פשוטי העם וההמון וחוקר על אודות הלשון ויסודותיה". היצירה הספרותית פרחה בטבריה. בין השאר פעל בה הפייטן [[יניי]] (לפני הכיבוש הערבי), מחבר הפיוט: "[[ובכן ויהי בחצי הלילה]]" מתוך [[הגדה של פסח]]. גם הרשות ההלכתית ישבה בטבריה, לפחות בראשית התקופה והגיעו אליה שאלות מרחבי העולם.

 

{{השלמה|}}

לא רק היהודים נישאו ברוח הרעיונות המשיחיים, גם הנוצרים החלו לחשוב כי הם בימי יום הדין. עדות למשיחיות שרווחה בקרב הנוצרים באזור ארץ ישראל מתבטא בחיבור תעמולה נוצרי בשם "תורתו של יעקב, הנטבל החדש". הספר הוא ויכוח תאולוגי בין יהודים תושבי ערים כמו [[חיפה]], [[קיסריה]] ו[[עכו]] בין אחד מהם שנטבל ל[[נצרות]], ששמו יעקב ובו סיפורים משיחיים. משתמע מהסיפור כי היהודים שמחו לאידם של הנוצרים ודיברו על [[נביא]] שנשלח לערבים.