התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

{{השלמה}}

 

ה[[מיסים]] היו אחד מהנושאים העיקריים בכל חוזי הכניעה של היישובים השונים שהערבים כבשו. תשלום מיסים על ידי הכופרים מוזכר עוד ב[[קוראן]]. ההלכה המוסלמית היותר מאוחרת קבעה שלוש דרגות של תשלום מס הגולגולות (גִ'זיַה), אשר כל לא-מוסלמי בוגר וזכר משלם. הדרגות שנקבעו הן בדרך כלל שלושה-ארבעה [[דינר]]ים (ה[[מטבע]] ה[[רומא|רומי]] שהשתנה לאחר מכן למטבע [[ערבי]]) לעשירים, שני דינרים לאנשים מן [[מעמד הביניים]] ודינר אחד לעניים. עם זאת, בתקופה המוקדמת של הכיבוש הערבי נהוג היה להטיל מס בדרגה קבועה על היישוב כולו (ללא חלוקה למס על פי מעמדות). דוגמה לכך אפשר למצוא בירושלים, אשר אופן תשלום זה השתמר עד [[המאה ה-11]] על-פי כתבים מ[[גניזת קהיר]]. ממכתבו של יהודי אשר חי בירושלים, בשם שלמה הכהן בן יוסף, ראש ישיבת ירושלים בשנת [[1025]], נראה שהמס השנתי בירושלים היה 100 דינרים, ואין ספק שמס זה היה קבוע עוד מתחילתו של הכיבוש הערבי. באותה העת עדיין לא נוצרה הבחנה ברורה בין מס הגולגולות לבין מס הקרקע. הצבא המוסלמי היה מזכה את אנשי הכפר על תשלומים מיוחדים ששילמו במשך השנה ל[[צבא]] ה[[מוסלמי]]. רק בימי הח'ליף [[עומר השני]] בוטל הנוהג לגבות מן הכפר סכום מס קבוע.