התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 158:
[[אסלאמיזציה|האיסלמיזציה]] של אוכלוסיית הארץ התרחשה בשלבים: תחת שלטון [[בית אומיה|בית אומייה]] (750-640) ננקטת מדיניות של שיערוב בארץ ישראל שמטרתה החדרת התרבות והשפה הערבית בקרב האוכלוסייה במקום התרבות היוונית-נוצרית, אך לא פעלו לאיסלום האוכלוסייה. בתקופת השלטון [[בית עבאס|העבאסי]] (942-750) התחזקה הקנאות הדתית והחלה אכיפה קפדנית יותר של "[[תנאי עומר]]", מערכת התקנות נגד הלא-מוסלמים. המדיניות שמה דגש על הזהות המוסלמית ולא על הזהות הערבית. בתקופת [[השושלת הפאטמית|השושלת הפאטימית]] (1099-942) נגזרו גזרות שמד נגד הלא-מוסלמים ורבים היגרו או המירו את דתם. בקרב הנוצרים הגיעה ההתאסלמות לכ-50% ובקרב היהודים לא הייתה תופעה של התאסלמות אלא במקרים בודדים משיקולים תועלתיים. התאסלמות קבוצתית רחבה אירעה רק בקרב העדה השומרונית.{{הערה|שם=הערה מספר 25447151:0|{{צ-ספר|מחבר=רבקה שפק-ליסק|שם=מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לארץ ישראל. מהכיבוש הערבי עד מלחמת העולם הראשונה (1914-640)|מקום הוצאה=ראשון לציון|שנת הוצאה=2018|מו"ל=ידיעות ספרים}}}} בעת הכיבוש הערבי מנתה אוכלוסיית הארץ כ-300,000,000 נפש, מורכבת מרוב נוצרי וממיעוט [[הדת השומרונית|שומרוני]] ויהודי. רק מיעוט קטן מהכובשים התיישבו בארץ ורובם המשיכו בחיי נוודות. לאורך תקופת הכיבוש הערבי פחתה אוכלוסיית הארץ לכ-500,000 נפש בלבד והמוסלמים היו בה לרוב.
====היחס לתושבים הלא מוסלמים====
'''דִ'ימִי''' הוא המעמד המיוחד של נתין לא מוסלמי במדינה הנשלטת על פי חוקי ה[[אסלאם]], ה[[שריעה]]. המעמד של "דימי", או "בן-חסות", כפי שנהוג לתרגמו, ניתן לבני הדתות המונותאיסטיות (בעיקר "עמי הספר", [[נצרות|נוצרים]] ו[[יהדות|יהודים]].
במהלך התקופה המוסלמית המוקדמת התגבשו הכללים והחוקים ביחס לאזרחים הלא מוסלמים. ה[[ד'ימי]] (נוצרי או יהודי) לא היה רשאי לקיים טקסים דתיים בפומבי, להרחיב או לשפץ את בתי התפילה שלו או לשאת אשה מוסלמית. מגבלות נוספות שהוטלו מזמן לזמן נועדו להשפיל ולהבליט את נחיתותם לעומת המוסלמים. למשל: לבוש מיוחד, איסור רכיבה על סוס או גמל, איסור על בניית בתי תפילה שאינם מוסלמים אשר יהיו יותר גבוהים מהמסגדים המקומיים ואיסור על היהודים לתקוע בשופר ועל הנוצרים לצלצל בפעמוני כנסיות. עם זאת, הלחץ להתאסלמות על האוכלוסייה הלא-מוסלמית לא היה גדול, ואין ידיעות על התאסלמות המונית כל שהיא של האוכלוסייה המקומית.{{הערה|[[יהושע פראוור]], '''ההיסטוריה של ארץ-ישראל: שלטון המוסלמים והצלבנים (634 - 1291)''', הוצאת יד בן צבי, 1998, עמ' 47-50}} האוכלוסייה הערבית בארץ הייתה לאורך רוב התקופה אליטה שלטת. על תקופה זו כתב ההיסטוריון [[יצחק בן-צבי]]: "מעריכים את מספר הערבים, שנתווספו עם הכבוש והתיישבו בעיקר בערים, ל-30,000 איש. ... זרם הכובשים הערבים היווה את השכבה השלטת. הם נעשו לאפנדים, התיישבו על הרוב בערים, ומשם שלטו על הכפרים".{{הערה|יצחק בן-צבי, '''אוכלוסי ארץ ישראל''', עמ' 129.}}
===היישוב היהודי===
| |||