פתיחת התפריט הראשי

שינויים

←‏חקלאות: תקלדה
עיקר הפעילות הכלכלית התבססה על החקלאות בהתבסס על תשתיות מתקופות קודמות. ארץ ישראל סיפקה את צורכי עצמה ב[[דגן|דגנים]] וייצאה [[שמן זית]], [[דבלה|דבלים]] ו[[צימוק]]ים. ב[[עמק הירדן]] וב[[מישור החוף]] פותחו מטעי [[קנה סוכר|קני סוכר]]. הערבים הכניסו לארץ את ה[[לימון]] ואת ה[[תפוז]], וכנראה גם את ה[[חושחש]].{{הערה|1=שכן התפוז המתוק הגיע לארץ רק ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]].}} החל מאמצע [[המאה ה-9]] התערער מצב הביטחון בארץ, הושבת הסחר לארצות חוץ ונותר רק המסחר עם הארצות שהיו תחת שלטון ערבי. בנגב הייתה הידרדרות כלכלית עקב הירידה בחשיבותן של שיירות המסחר שעברו בה. [[רעידת אדמה|רעידות האדמה]] בארץ בשנים [[1016]] ו-[[1033]] פגעו אף הן במשק הארץ ישראלי.
===חקלאות===
הגידולים העיקריים שבהם התברכה ארץ ישראל ב[[ימי הביניים]ת] הם ה[[דגן]] (בעיקר [[חיטה]] ו[[שעורה]], אך גם [[דורה]], [[שיבולת שועל]] ובנוסף יבולים הידועים מהעת העתיקה, גפן, זית, תאנים ותמרים. לצד הדגן גידלו גם [[פירות]], [[ירקות]] (בעיקר [[מלפפון|מלפפונים]], [[אבטיח]]ים, [[מלון (פרי)|מלונים]], [[בצל הגינה|בצל]], [[שום]], ו[[חרדל]]), ו[[קטניות]] (בעיקר [[פול]], [[אפונה]], [[עדשים]], [[שעועית]] ו[[חמצה]]).
 
אף שהגידולים העיקריים לא השתנו, עברו תמורות רבות על הקרקע הזמינה לחקלאות. בדומה לתקופה המודרנית, חלק ניכר מארץ ישראל היה קשה לעיבוד חקלאי בגלל מיעוט [[מים]].
 
אזור גידול הדגן העיקרי היה במזרחממזרח לירדן ומצפון מזרח ל[[כנרת]], במיוחד סביב ה[[נחל חרמון|בניאס]] ובאזור הגליל. אזור זה התברך גם באדמת מרעה משובחת. צפון מזרח הכנרת שימש גם את חקלאי נפת דמשק. תבואה רבה גדלה גם בחלק המערבי של ארץ ישראל, בעיקר בשפלה מ[[קיסריה]] שב[[עמק יזרעאל]] עד [[רמלה]]. במישור החוף הדרומי גדלה התבואה ליד [[אשקלון (עיר עתיקה)|אשקלון]] ו[[עזה]].
 
המוסלמים הם אלו שככל הנראה הביאו לארץ ישראל את [[הדרים|פירות הדרההדר]] כגידולים חקלאיים, בראש ובראשונה אלו הם ה[[לימון]] וה[[תפוז]]. הלימונים שימשו לא רק לאכילה, אלא גם לתיבול. פרי ההדר גדלוגדל בעיקר בחוף, ליד [[מבצר מונפור]] וליד [[בניאס (אתר ארכאולוגי)|בניאס]].
 
===תעשייה ===
משתמש אלמוני