חוג חזון איש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25:
על אף שספריו של החזון איש עוסקים ב[[תלמוד]] ולא ב[[שולחן ערוך]],{{מקור}} למעשה הם כוללים פסקי הלכה רבים. תלמידיו שמעו ממנו פסקי הלכה נוספים. החזון איש נהג לפסוק במקרים רבים כ[[הגר"א]] אף ל[[קולא]] (כמו לבישת [[ציצית]] מכותנה, [[זמני היום בהלכה|זמן קריאת שמע]] ו[[צאת הכוכבים]] כשיטת ה[[גאונים]]).
 
החזון איש נחשב למחמיר מבחינה הלכתית, אך בשונה מ[[חוג בריסק#פסיקת הלכה|שיטת בריסק]], החמרותיו בדרך כלל הן הכרעה ברורה ולא כהחמרה במקרה של [[ספק (הלכה)|ספק]] או מחלוקת. במקרים מסוימים הוא הקל על מנת למנוע [[קולא|קולות]] בדברים חמורים יותר, כמו בנושא השמיטה שבה הקל בנושאים מסוימים על מנת לאפשר לחקלאים לשמור שמיטה ללא הזדקקות ל[[היתר מכירה]]. אחת מחומרותיו המפורסמות הואהיא נושא [[רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה|שיעורי מידות הנפח, האורך והמשקל]] המופיעות בהלכה. החזון איש פסק שיש להחמיר כשיטות המגדילות את השיעורים, בניגוד למנהג הנפוץ ברוב הקהילות קודם לכן. פסק הלכה נוסף היה שהדלקת [[חשמל]] בשבת היא איסור דאורייתא גם במקום שאין [[מבעיר|הבערה]], משום שלדעתו יש בכך [[מלאכת בונה]]. דרך פסיקתו ההלכתית נחשבת למחודשת, משום שלעיתים העדיף פסיקה לפי המקורות והסברה ולא לפי המסורת. החזון איש עצמו נהג לא להתפלל [[תפילת ערבית|ערבית]] לפני שהחשיכו השמים{{הערה|כמבואר במסכת שבת ל"ד ע"ב "הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה"}} ונראו הכוכבים. לשם כך היה יוצא בכל ערב לבדוק האם ניתן כבר להתפלל. לדברי תלמידיו הזמן הממוצע שבו החל להתפלל היה בין 35-45 דקות לאחר השקיעה, ולכן הם נוקטים שזמן צאת הכוכבים הוא בערך 40 דקות לאחר השקיעה (תלוי בזווית השמש בייחס לקו האופק), זאת בניגוד למנהג הקדום בארץ ישראל לפסוק כדעת ה[[גר"א]] שזמן צאת הכוכבים הוא כ-18 דקות לאחר השקיעה.
 
השפעתו ההלכתית המשמעותית ביותר הייתה בעיר [[בני ברק]], שבה רבים היו תלמידיו. גם רב העיר, הרב [[יעקב לנדא]], אימץ רבים מפסקיו. גיסו הסטייפלר טען שבבני ברק יש חובה לציית לו, משום שהוא נחשב [[מרא דאתרא]]. הסטייפלר אף תקף רבנים שחלקו על החזון איש, בטענה שאין בכוחם לחלוק על החזון איש שהיה גדול הדור. כך גם לגבי מגמת ההחמרה ההלכתית כתב הסטייפלר בספרו "חיי עולם", שאילו היה אדם מתייחס לחילול שבת כאל גידול סרטני, בוודאי לא היה סומך על רבנים מקלים או על ספרים שאינם מוסמכים.