אוליבר הביסייד – הבדלי גרסאות

|הערות=}}

הביסייד נולד ב[[קמדן טאון]] שבלונדון. הוא תואר כנער נמוך [[ג'ינג'י| אדמוני]] ויפה עיניים. בילדותו סבל ממחלת ה[[שנית]], אשר הותירה אותו עם [[לקות שמיעה|ליקוי שמיעה]]. הוא היה תלמיד טוב בבית הספר. בעלה של דודתו מצד אימו, [[צ'ארלס הידסטון]] שהיה אחד ממציאי ה[[טלגרף]] ומומחה בינלאומי בטלגרפיה ואלקטרומגנטיות התעניין בלימודיו של הביסייד. הביסייד עזב את בית הספר בגיל 16 על מנת ללמוד בביתו [[טלגרפיה]] ו[[אלקטרומגנטיות]], עד גיל 18. הוא החל לעבוד כמפעיל טלגרף והפך במהרה למפעיל ראשי. הוא המשיך ללמוד ובגיל 21 ו-22 פרסם מחקר שעסק במעגלים חשמליים וטלגרפיה. בגיל 24 עזב את עבודתו וחזר להקדיש את כל זמנו ללימודים בבית הוריו. הוא נשאר רווק למשך כל חייו.

"אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי המסה הגדולה של מקסוול כשהייתי צעיר ... זיהיתי שזהו ספר גדול נהדר, עם אפשרויות בלתי נדלות... הייתי נחוש להשתלט על הכתוב בספר, אך לא הייתי מודע לגודל המשימה. לא היה לי הידע הנדרש לניתוח מתמטי (בבית הספר למדתי רק אלגברה וטריגונומטריה שאת רובן שכחתי) ולכן הייתה לפני העבודה רבה. היה עלי לבלות מספר שנים לפני שיכולתי להתמודד עם ספרים שכאלו. כדי להגיע להבנה היה עלי לותרלוותר על גישתו של מקסוול ולדבוק בדרכי שלי, שבה התקדמתי מהר יותר... כך הצלחתי להביא את הבשורה בסיוע הפרשנות שלי למשוואותיו של מקסוול."

הביסייד המשיך לעסוק במחקר כל העת, ועזר לפתח את התאוריה שהובילה [[קו תמסורת|לקו התמסורת]]. משוואותיו של הביסייד עזרו לקדם את יישום ה[[טלגרף]]. בשנת [[1880]] חקר הביסייד את נטייתו של [[זרם חילופין]] לזרום על פני ה[[מוליך]] בקווי טלגרף ([[אפקט העור]]). באותה שנה רשם כ[[פטנט]] באנגליה, את [[כבל קואקסיאלי|הכבל הקואקסיאלי]]. בשנת [[1884]] ניסח מחדש את [[משוואות מקסוול]], בעוד הניסוח המקורי עמד על 12 משוואות ב-12 נעלמים, ניסוחו הכחוש של הביסייד עושה שימושמשתמש בפיתוחיו ב[[אנליזה וקטורית|כתיב ווקטורי]] ומסתפק בארבע משוואות בשני משתנים, זהו הניסוח המקובל כיום. משוואות מקסוול מתארות את אופן תנועתם ומנוחתם של [[מטען חשמלי|מטענים חשמליים]] ו[[דיפול מגנטי|דיפולים מגנטיים]], ואת מערכת היחסים בין אלה, דהיינו [[השראה אלקטרומגנטית]] ו[[גל אלקטרומגנטי|גלים אלקטרומגנטיים]].

בין השנים [[1880]] ו-[[1887]] פיתח הביסייד את סימון ה-D כ[[אופרטור]] ל[[נגזרת]], שיטה שבעזרתה ניתן לפתוח [[משוואה דיפרנציאלית|משוואות דיפרנציאליות]] על ידי הפיכתםהפיכתן למשוואה [[אלגברה|אלגברית]]. השיטה הייתה שנויה במחלוקת בתחילה. בשני מאמרים שפרסם בשנים [[1888]] ו-[[1889]] חישב הביסייד את ה[[עיוות]] של [[שדה חשמלי|שדות חשמליים]] [[שדה מגנטי|ומגנטים]] סביב מטען נע ואת ההשפעות עליו בכניסתו לתווך צפוף, ובכך חזה את מה שמכונה כיום [[קרינת צ'רנקוב]].