הצהרת בלפור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 7:
ההצהרה נמסרה לידיו של הלורד [[וולטר רוטשילד|ליונל וולטר רוטשילד]], שהתבקש להעבירה לידי [[ההסתדרות הציונית העולמית|ההסתדרות הציונית]]. היא ניתנה בעקבות הצעה שהגיש ל[[ממשלת בריטניה]] ד"ר [[חיים ויצמן]] בשיתוף עם ההנהגה הציונית בבריטניה. הצעתו של ויצמן כללה את הדרישה להכיר בזכות [[העם היהודי]] על ארץ ישראל ובזכותם של יהודים לעלות אליה, וכן להעניק מעמד מוכר למוסדות התנועה הציונית בארץ ישראל. את נוסח ההצהרה אישר הקבינט הבריטי ב-[[31 באוקטובר]] [[1917]].
 
הצהרת בלפור הייתה מסויגת ומצומצמת בהשוואה להצעה שהגיש ויצמן, ובכל זאת כללה הכרה בהקמת "בית [[לאומיות|לאומי]]" ליהודים בארץ ישראל. במשתמע גם הכירה ההצהרה בתנועה הציונית כמייצגת שאיפות אלה. הצהרת בלפור הייתה איפוא ההישג המדיני המשמעותי הראשון של התנועה הציונית.<blockquote>

בעקבות פרסומה של הצהרת בלפור כתב העיתון הבריטי The Spectator: ''"יישוב יהודי גדול ומשגשג בארץ הקודש תחת פיקוחה של בריטניה, בעלות-בריתנו ואמריקה, יתרום לשלום וקידמה במזרח הקרוב, ויעלה אפוא בקנה אחד עם מדיניות בריטניה."''</blockquote>

מסמך [[המנדט הבריטי|המנדט]] של [[חבר הלאומים]] משנת [[1922]], שאשרר את החלטות [[ועידת סן רמו]], כלל הצהרה זו ככתבה וכלשונה, וכך היא קיבלה תוקף חוקי של מסמך בינלאומי מחייב{{הערה|ד"ר קציעה אביאלי-טביביאן, ייעוץ מדעי פרופ' [[אביבה חלמיש]] וד"ר [[רפי ואגו]], "לאומיות במבחן", הוצאת מטח - ירושלים, 2009, עמוד 139.}}. גם [[מגילת העצמאות]] כללה התייחסות להצהרה.
 
ברחבי [[מדינת ישראל|ישראל]] נקראו [[שמות רחובות בישראל|רחובות וכיכרות]] בשם "ב' בנובמבר" לציון תאריך ההצהרה.