אוריאל אקוסטה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏חייו: עריכה לפי המקור בקישורים חיצונים
←‏חייו: הרחבה
שורה 8:
אקוסטה נולד ב[[פורטו]] שב[[פורטוגל]] למשפחה שהייתה נצר ל[[אנוסים]]. אביו היה ממוצא [[נצרות קתולית|קתולי]], אך אמו הייתה מצאצאי ה"[[מראנוס]]". הילד גבריאל ד'אקוסטה, כפי שנקרא אז, חונך כנוצרי. הוא למד חוק כנסייתי ב[[אוניברסיטת קוימברה]] ושימש כגזבר ה[[קתדרלה]]. בשלב כלשהו של חייו הוא למד יותר ויותר על עברה היהודי של משפחתו. עיסוקו הרב בתנ"ך עורר בקרבו ספקות באשר לאמונה הנוצרית עליה התחנך, ועם הזמן פיתח תודעה יהודית עצמאית. אולם, מכיוון שלא היו בידיו מקורות יהודיים או [[רב]]נים פרט ל[[תנ"ך]], הוא הגדיר בעצמו את ה[[יהדות]], על פי הבנתו את הכתוב, ודרך עולם המושגים הנוצרי שבו חי. לאחר מות אביו ב-1608 נקלעה משפחתו לקשיים כלכליים והחליטו לעזוב את פורטוגל. באותה תקופה פעלה ב[[ספרד]] ובפורטוגל ה[[אינקוויזיציה]] ויציאה מן הארץ של צאצאי הנוצרים החדשים הצריכה אישורים מיוחדים, נאלץ אקוסטה ומשפחתו לברוח ל[[אמסטרדם]] בחשאי, שם התקיימה קהילה יהודית שוקקת. באמסטרדם עבר גבריאל גיור רשמי ושינה את שמו לאוריאל.
 
אולם באמסטרדם גילה אקוסטה כי ה[[יהדות רבנית|יהדות הרבנית]] שונה לגמרי מהיהדות שהגדיר בעצמו. מופתע מהשוני, כתב בשנת [[1616]] את '''אחת עשרה התזות''', מסה המהווה התקפה על עיקרי היהדות הרבנית לעומת המקור התנ"כי. רבניהשגותיו אמסטרדםהתמקדו דרשובעיקר ממנועל לחזורפרשנות בוה[[תורה מכתביו,שבעל אךפה]] הואלתנ"ך סירבואופן קיום המצוות, ועלכמו כןדרכי הוטלקיומה של עליומצוות [[חרםברית (הלכה)|חרםמילה]]., גםאופן בקהילותייצורם של [[ונציהתפילין]] ו[[המבורגמזוזה|מזוזות]] הוטל עליו חרם. יתר על כן, ר' [[יהודהתקנת אריהחכמים|גזירות ממודנהחכמים]] (ריא"ם) כתב את ספרו "'''מגן וצינה'''" במטרה להפריך את טענותיו של אקוסטה. החרם על אקוסטה נמשך עשר שנים, ורק אמו קיימה איתו קשר. בתגובה הוחרמה אף היא על ידי הקהילה, ולאחר מותה הייתה בתחילה התנגדות בקהילה לקבור אותה. רבני אמסטרדם אף הצליחו לשכנע את מנהיגות העירושמירת [[שרפתיום ספרים|לשרוףטוב אתשני ספרו]]של החדש - '''בחינת מסורות הפרושים''' - באשמת [[מינות (יהדות)|מינותגלויות]]. החלטהביקורתו זוהתבססה שברהעל אתההנחה רוחושמקורה של אקוסטההתורה באופןשבעל סופיפה והואאינו פנהאלוהי למנהיגיאלא הקהילהאנושי במטרהולפיכך לחזוראפשר לקהלה.לחלוק בטקסעליה דומהולדחותה, לטקסכאשר החזרתהדברים הכופרסותרים אל הכנסייה התוודה אקוסטה בפומבי על "חטאיו" ו"שגיאותיו" וקיבל עליובעיניו את הסמכותפשט הרבניתהמקרא.
{{ציטוט|תוכן=אם כן, אחר הראותנו שאין תורה ולא ביאור אחר מהכתוב שיהיה מה’, אם כן מה שקראוה קבלה בפירושים הנזכרים ואחרים כבר אנושי הוא ואפשר להשיב עליה … ויצא מזה שאם נראה שזו היא אנושית, כפירה גדולה להשוותה לא-לוהית ולומר שנתחייב לשמור כל משפטי התלמוד כמו תורת משה. אמת שנודה שאפשר שימצא איזה מנהג בדבר הצריך מעשה, אמנם נחקור עליו, אם הוא מסכים לתורה יקויים, ואם לא נחשבנו ככלום.|מקור=רבי [[יהודה אריה ממודנה]], מגן וצינה, [http://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=33064#p=9&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= שאלה ז]}}
 
רבני אמסטרדם דרשו ממנו לחזור בו מכתביו, אך הוא סירב, ועל כן הוטל עליו [[חרם (הלכה)|חרם]]. גם בקהילות [[ונציה]] ו[[המבורג]] הוטל עליו חרם. יתר על כן, ר' [[יהודה אריה ממודנה]] (ריא"ם) כתב את ספרו "'''מגן וצינה'''" במטרה להפריך את טענותיו של אקוסטה. החרם על אקוסטה נמשך עשר שנים, ורק אמו קיימה איתו קשר. בתגובה הוחרמה אף היא על ידי הקהילה, ולאחר מותה הייתה בתחילה התנגדות בקהילה לקבור אותה. רבני אמסטרדם אף הצליחו לשכנע את מנהיגות העיר [[שרפת ספרים|לשרוף את ספרו]] החדש - '''בחינת מסורות הפרושים''' - באשמת [[מינות (יהדות)|מינות]]. החלטה זו שברה את רוחו של אקוסטה באופן סופי והוא פנה למנהיגי הקהילה במטרה לחזור לקהלה. בטקס דומה לטקס החזרת הכופר אל הכנסייה התוודה אקוסטה בפומבי על "חטאיו" ו"שגיאותיו" וקיבל עליו את הסמכות הרבנית.
 
אולם אקוסטה המשיך להביע את דעותיו בפני אנשים קרובים שבהם בטח, והפך באופן אירוני לאנוס בקהילתו. הרבנים הטילו עליו חרם נוסף למשך שבע שנים, לאחר ששכנע שני נוצרים לא להתגייר. גם הפעם, בחלוף שבע שנות החרם, שבור מהבדידות אליה נקלע, פנה אקוסטה לקהילה היהודית וביקש לחזור ולהצטרף אליה. שוב נערך לו הטקס שבו חזר בו מ"שגיאותיו". הפעם הוא גם הולקה שלושים ותשע [[מלקות (הלכה)|מלקות]], ובסוף תפילת ה[[שבת]] הוא הושכב על מפתן בית הכנסת וכל הקהילה צעדה החוצה על ירכו.