אוריאל אקוסטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yechiel.sh (שיחה | תרומות) ←חייו: הרחבה |
Yechiel.sh (שיחה | תרומות) ←חייו: הרחבה |
||
שורה 8:
אקוסטה נולד ב[[פורטו]] שב[[פורטוגל]] למשפחה שהייתה נצר ל[[אנוסים]]. אביו היה ממוצא [[נצרות קתולית|קתולי]], אך אמו הייתה מצאצאי ה"[[מראנוס]]". הילד גבריאל ד'אקוסטה, כפי שנקרא אז, חונך כנוצרי. הוא למד חוק כנסייתי ב[[אוניברסיטת קוימברה]] ושימש כגזבר ה[[קתדרלה]]. בשלב כלשהו של חייו הוא למד יותר ויותר על עברה היהודי של משפחתו. עיסוקו הרב בתנ"ך עורר בקרבו ספקות באשר לאמונה הנוצרית עליה התחנך, ועם הזמן פיתח תודעה יהודית עצמאית. אולם, מכיוון שלא היו בידיו מקורות יהודיים או [[רב]]נים פרט ל[[תנ"ך]], הוא הגדיר בעצמו את ה[[יהדות]], על פי הבנתו את הכתוב, ודרך עולם המושגים הנוצרי שבו חי. לאחר מות אביו ב-1608 נקלעה משפחתו לקשיים כלכליים והחליטו לעזוב את פורטוגל. באותה תקופה פעלה ב[[ספרד]] ובפורטוגל ה[[אינקוויזיציה]] ויציאה מן הארץ של צאצאי הנוצרים החדשים הצריכה אישורים מיוחדים, נאלץ אקוסטה ומשפחתו לברוח ל[[אמסטרדם]] בחשאי, שם התקיימה קהילה יהודית שוקקת. באמסטרדם עבר גבריאל גיור רשמי ושינה את שמו לאוריאל.
אולם באמסטרדם גילה אקוסטה כי ה[[יהדות רבנית|יהדות הרבנית]] שונה לגמרי מהיהדות שהגדיר בעצמו. מופתע מהשוני, כתב בשנת [[1616]] את '''אחת עשרה התזות''', מסה המהווה התקפה על עיקרי היהדות הרבנית לעומת המקור התנ"כי. השגותיו התמקדו בעיקר על פרשנות ה[[תורה שבעל פה]] לתנ"ך ואופן קיום המצוות, כמו דרכי קיומה של מצוות [[ברית מילה]], אופן ייצורם של [[תפילין]] ו[[מזוזה|מזוזות]], [[תקנת חכמים|גזירות חכמים]] ושמירת [[יום טוב שני של גלויות]]. שלושה פרקים במסתו אף מתרכזים בדחיית הרעיון של [[הישארות הנפש]]. ביקורתו התבססה על ההנחה שמקורה של התורה שבעל פה אינו אלוהי אלא אנושי ולפיכך אפשר לחלוק עליה ולדחותה, כאשר הדברים סותרים בעיניו את פשט המקרא.
{{ציטוט|תוכן=אם כן, אחר הראותנו שאין תורה ולא ביאור אחר מהכתוב שיהיה מה’, אם כן מה שקראוה קבלה בפירושים הנזכרים ואחרים כבר אנושי הוא ואפשר להשיב עליה … ויצא מזה שאם נראה שזו היא אנושית, כפירה גדולה להשוותה לא-לוהית ולומר שנתחייב לשמור כל משפטי התלמוד כמו תורת משה. אמת שנודה שאפשר שימצא איזה מנהג בדבר הצריך מעשה, אמנם נחקור עליו, אם הוא מסכים לתורה יקויים, ואם לא נחשבנו ככלום.|מקור=רבי [[יהודה אריה ממודנה]], מגן וצינה, [http://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=33064#p=9&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= שאלה ז]}}
אולם אקוסטה המשיך להביע את דעותיו בפני אנשים קרובים שבהם בטח, והפך באופן אירוני לאנוס בקהילתו. הרבנים הטילו עליו חרם נוסף למשך שבע שנים, לאחר ששכנע שני נוצרים לא להתגייר. גם הפעם, בחלוף שבע שנות החרם, שבור מהבדידות אליה נקלע, פנה אקוסטה לקהילה היהודית וביקש לחזור ולהצטרף אליה. שוב נערך לו הטקס שבו חזר בו מ"שגיאותיו". הפעם הוא גם הולקה שלושים ותשע [[מלקות (הלכה)|מלקות]], ובסוף תפילת ה[[שבת]] הוא הושכב על מפתן בית הכנסת וכל הקהילה צעדה החוצה על ירכו.
|