נביא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 9:
ביהדות [[משה]] נחשב לגדול נביאי ישראל, והוא זוכה למקום של כבוד גם ב[[נצרות]] וב[[אסלאם]]. משה חרג ממקומם של נביאים מפני שהיה בנוסף מייסד עם, מכונן חוקה ומנהיג פוליטי. במשך תקופה של מאות שנים מתאר התנ"ך שרשרת של נביאים ובני נביאים, המשתלבים בהנהגת ישראל באופן כזה או אחר. ישנם מכתירי מלכים כמו [[שמואל]]; ישנם שופטים כמו [[דבורה הנביאה|דבורה]]; יש שיועצים למלכים כמו [[חולדה הנביאה]]; יש המוכיחים בשער כמו [[אליהו]], [[אלישע]] ו[[עמוס]] ויש החוזים את העתיד, החורבן או הגאולה, כמו [[ישעיהו]] ו[[ירמיהו]].
 
היהדות שואפת להגיע למצב שבו עם ישראל כולו יגיע למדרגה זו של נביא הדבק בה' כפי שהדבר מתבטא בדברי משה: "ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם" ([[במדבר]] יא, כט), וכפי שיקרה לעתיד לבוא: "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון בחוריכם חזיונות יראו., וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי" ([[יואל]] ג, א-ב).
 
בתקופת [[בית המקדש השני|בית שני]] החלו להיעלם הנביאים הקלאסיים. ב[[תלמוד]] נאמר שאחר חורבן [[בית המקדש|בית ראשון]] ניטלה הנבואה מהנביאים וניתנה לילדים ושוטים או לחכמים ([[בבא בתרא]] י"ב). כלומר, כל מציאות הנבואה במתכונת המוכרת הייתה רק עד ראשית הבית השני, כאשר הנביאים האחרונים היו [[חגי]], [[זכריה הנביא|זכריה]] ו[[מלאכי]].