קרב מידוויי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למבט מל"מ |
קישורים פנימיים |
||
שורה 80:
לאחר ההתקפה על פרל הארבור הוחלפו רבים ממפקדי הצי האמריקני, ונימיץ מונה למפקד כוחות הצי האמריקני באוקיינוס השקט במקומו של אדמירל [[האסבנד קימל]]. האמריקנים לא קפאו על שמריהם וביצעו מספר התקפות נגד היפנים, בהן פשיטת דוליטל, תקיפת [[איי שלמה]], והגנו על [[גינאה החדשה]] ב[[קרב ים האלמוגים]].
בעקבות הפגיעה החמורה באוניות המערכה האמריקניות בהתקפה על פרל הארבור, נותרו האמריקנים ללא כוחות ראויים, למעט מספר נושאות מטוסים שלא נפגעו, ונימיץ החל לקבץ אותן בהוואי. תחת פיקודו נמצאו כוח המשימה של תת-אדמירל [[ריימונד ספרואנס]],{{הערה|במקור היה כוח משימה זה תחת פיקודו של [[ויליאם הלסי]], אך בעת ההכנות למבצע סבל מדלקת עור שמנעה ממנו את הפיקוד.}} שכלל את נושאות המטוסים [[אנטרפרייז (CV-6)|אנטרפרייז]] ו[[הורנט (CV-8)|הורנט]], וכוח המשימה של אדמירל-משנה [[פרנק ג'ק פלטצ'ר]], שכלל את נושאת המטוסים [[יורקטאון (CV-5)|יורקטאון]], ששבה עם נזקים כבדים
תוכנית הקרב של נימיץ קראה לניצול היתרון הכפול שבגילוי תוכנית הקרב היפנית, והעובדה שהיפנים לא היו מודעים לדבר הגילוי. נימיץ חילק את כוחותיו לכוח משימה 16, בפיקודו של ספרואנס, שכלל את נושאות המטוסים הורנט ואנטרפרייז, והיה מיועד להיות כוח התקיפה העיקרי, וכוח משימה 17, בפיקודו של פלטצ'ר, שכלל את נושאת המטוסים יורקטאון. כוח משימה 16 יצא מהנמל ב-28 במאי, וב-30 במאי יצא כוח משימה 17 מהנמל, לאחר שיורקטאון תוקנה בצורה מספקת. שני כוחות המשימה הפליגו לנקודת המפגש שכונתה "נקודת המזל" (Point Luck), שנמצאה כ-1,400 מילים צפונית-מזרחית להוואי, וכ-325 מילים צפונית למידוויי. מנקודה זו, העריך נימיץ, יוכלו מטוסי נושאות המטוסים לתקוף את אגפו של כוח המהלומה של נגומו בעודו מתקרב למידוויי.{{הערה|Symonds, עמ' 196-197.}}
שורה 90:
בסך הכל עמדו לרשות האמריקנים 233 מטוסים על נושאות מטוסים, 15 מטוסים פחות מהמספר שעמד לרשות נגומו וכוח המהלומה הראשון.
נוסף על כך, ביצרו האמריקנים את המתקנים הצבאיים במידוויי, הוסיפו סוללות נ"מ, ושלחו לאטול ארבע טייסות [[PBY קטלינה]], 31 מטוסים, למשימות סיור ארוכות טווח, ושישה מפציצי טורפדו חדישים מדגם [[TBF אוונג'ר]]. ל[[חיל הנחתים האמריקאי|חיל הנחתים]] באטול היו 19 מפציצי צלילה מדגם SBD דונטלס, שבעה מטוסי קרב מדגם [[F4F ויילדקט]], 21 מפציצי SB2U וינדיקטור, ו-21 מטוסי קרב F2A בפאלו. [[חילות האוויר של צבא ארצות הברית]] העבירו לאטול 17 מפציצי [[B-17 מבצר מעופף]] וארבעה מפציצי B-26 מרודר. בסך הכל חנו באטול מידוויי 126 מטוסים.{{הערה|Parshall and Tully, עמ' 96; Lord, עמ' 44-47.}}
===ההיערכות היפנית===
לפיכך, איבדה [[פלגה (חיל ים)|פלגת]] נושאות המטוסים [[הצי האווירי הראשון#קידו בוטאי|קידו בוטאי]] שתי נושאות מטוסים (זואיקאקו ושוקאקו), ונגומו נאלץ לצאת למידויי עם ארבע נושאות מטוסים בלבד: קאגה, אקאגי, היריו וסוריו.
מטוסי התקיפה העיקריים ששימשו את נושאות המטוסים היפניות היו מפציצי צלילה מדגם D3A1 "ואל", מפציצי טורפדו מדגם B5N2 "קייט", ומטוס הקרב [[מיצובישי A6M זירו|A6M "זירו"]]. אולם, יצור שני המפציצים נפסק, עובדה שהקשתה על השגת חלקי חילוף, ובנוסף, המטוסים שהיו עתידים לקחת חלק בקרב היו פעילים ברציפות מחודש נובמבר 1941, עובדה שהשפיעה על בלאי המטוסים ועל עייפות הטייסים.
אף בתחום המודיעין האסטרטגי התגלו כשלים בתפקוד הצי היפני. הצוללות היפניות שנשלחו לעמדות מערבית להוואי ותפקידן היה לאתר את הצי האמריקני בצאתו מפרל הארבור יצאו לדרכן מיפן באיחור של יומיים, ולכן נפרסו במקום ההיערכות שלהן רק ב-4 ביוני. בכך החמיצו הצוללות היפניות את כוחות המשימה האמריקנים שיצאו לנקודת המפגש שלהן. אף אם היו יוצאות - ומגיעות ליעדן - בזמן המיועד, סביר להניח שלא היו הצוללות מאתרות את הכוח האמריקני, שכן זה יצא לדרכו בסוף חודש מאי, ובעת הגעת הצוללות כבר היו כוחות המשימה בנקודת המפגש, צפונית-מזרחית למידוויי, והרחק מעבר לטווח הגילוי של הצוללות. בנוסף, ניסיון השיגור של הספינות המעופפות למטרות תצפית על תנועת כלי השיט בפרל הארבור נכשל אף הוא, לאחר שהצוללות היפניות שהיו בדרכן למפגש תדלוק עם הספינות המעופפות גילו שבנקודת המפגש עגנו אוניות מלחמה אמריקניות. כך נכשלו היפנים בהשגת תמונת מצב מודיעינית לגבי מיקום כלי השטח של האויב.
שורה 174:
==ניתוח הקרב==
הגורם המכריע ביותר בקרב מידוויי היה [[מג'יק (מודיעין)|פיצוח הצופן היפני בידי האמריקנים]]. בדרך זו נודעה לאדמירל נימיץ תוכנית המבצע היפני לפרטיה, ולכן היה יכול להיערך אליה בהתאם. מן הצד היפני ניתן לומר שהצי היפני המשולב לא נקט באמצעים מיוחדים לשמירת הסודיות, כפי שעשה בפרל הארבור, ועל כן עלה בידי מפענחי הצפנים האמריקנים לגלות את פרטי המבצע. לעומת זאת, המודיעין היפני לגבי הכוחות האמריקנים היה חסר במקרה הטוב, ושגוי במקרה הרע. בערב הקרב העריכו היפנים שנושאות המטוסים האמריקניות פועלות באותה עת באיי שלמה ולא תקחנה חלק בהגנה על מידוויי, וזאת בהסתמך על מודיעין לקוי ועל כישלון מבצעי הסיור מעל הוואי. כמו כן, פעילות קשר חריגה באזור הוואי בימים שלפני המבצע לא זכתה ליחס רציני מצד הצי המשולב.{{הערה|פושידה, עמ' 224-225.}}
[[קובץ:Sinking of japanese cruiser Mikuma 6 june 1942.jpg|ממוזער|300px|הסיירת מיקומה זמן קצר לפני טביעתה]]
אדמירל יממוטו ביקש להשיג עליונות מקומית מכרעת, וגייס כמעט את כל כוחות הצי היפני למשימה, אך בעוכריו עמדה העובדה כי הפיקוד העליון היפני שינה את התוכנית המקורית, והוסיף עוד שני מבצעים למשימה העיקרית: תקיפה בצפון האוקיינוס השקט, ו[[מבצע MO|כיבוש פורט מורסבי]] בגינאה החדשה. מבצעים אלה גזלו משאבים יקרי ערך, שנגרעו ממצבת הכוחות עליהם ביסס יממוטו את תוכניתו, שכן שתי נושאות מטוסים נשלחו להתקפה לאיים האלאוטיים, ושתי נושאות מטוסים נוספות שנועדו לתקיפת מידוויי יצאו מכלל פעולה לאחר [[קרב ים האלמוגים]], שנערך מסביב לפלישה לפורט מורסבי. כך אבדו ליממוטו כלים בעלי חשיבות רבה.
| |||