אייזק ניוטון – הבדלי גרסאות

 

ילדותו לא הייתה קלה והוא התקשה ליצור קשרים חברתיים עם בני גילו. הוא מצא נחמה במדע ולימים אהב לספר כיצד ניצח בתחרות קפיצות לאחר שחישב את [[מהירות]] ה[[רוח]]. מגיל 12 עד גיל 17 התחנך ניוטון בבית הספר קינגס שבגרנתהם. באוקטובר [[1659]], עזב ניוטון את לימודיו בבית הספר וחזר לכפר הולדתו, על פי דרישתה של אמו, לאחר שהתאלמנה מאביו החורג - סמית', וייעדה אותו לתפקיד מנהל החווה. לפי דיווחיהם של מכרים בני זמנו, ניוטון היה מאוכזב עמוקות מעבודה זו. הנרי סטוקס, מנהל בית הספר קינגס, שכנע את אמו לשלוח אותו בחזרה לבית הספר כדי שיוכל להשלים את לימודיו. ניוטון עשה כן בגיל 18, וסיים את הלימודים בהצטיינות. הביוגרפים [[אריק טמפל בל]] וה. איבס תיארו את תקופה זו בחייו של ניוטון:

 

ביוני [[1661]] החל ללמוד ב[[טריניטי קולג' (קיימברידג')|טריניטי קולג']] של [[אוניברסיטת קיימברידג']], בהנחייתו של [[בנג'מין פוליין]], ובו התוודע ניוטון ל[[פילוסופיה]] של [[אריסטו]] ולרעיונותיהם של פילוסופים מודרניים ובעיקר ל[[דקארט]], ל[[אסטרונומיה|אסטרונומים]] [[קופרניקוס]], [[גלילאו]] ותומאס סטריט, שבאמצעות למידת כתביו נחשף לעבודתו החלוצית של [[יוהנס קפלר|קפלר]]. הוא כתב במחברתו רשימה של שאלות על פילוסופיה מכנית כפי שהבין אותה באותה עת. ב-[[1665]], הוא גילה והכליל את [[משפט הבינום]] והחל לפתח את התורה המתמטית שלימים תיקרא [[חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי]] ([[חשבון אינפיניטסימלי]]). באוגוסט אותה שנה, זמן קצר לאחר שסיים את לימודיו, נסגרה אוניברסיטת קיימברידג' בעקבות התפרצות [[המגפה הגדולה של לונדון|המגפה הגדולה של לונדון בשנים 1665 – 1666]], את השנתיים הבאות בילה ניוטון בביתו בוולסת'רופ. מחקריו והגותו הפרטית של ניוטון בשנתיים אלה גיבשו את הבסיס לתאוריות שלו בענפים השונים: הוא החל לנסח את החשבון האינפיניטסימלי, לערוך את הניסויים הראשונים שלו ב[[אופטיקה]] ולהסיק מהם מסקנות מהפכניות, והחל להרהר על חוקי התנועה וכוח ה[[כבידה]]. ב-1669 נתמנה ניוטון למשרת ה[[פרופסור]] למתמטיקה על שם לוקאס בקיימברידג'.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=ג'ון גריבין|שם=היסטוריה של המדע|מו"ל=ידיעות ספרים/ספריי עליית הגג/ ספריי חמד|שנת הוצאה=2010|עמ=190}}}} ניוטון ירש את מקומו של [[אייזיק בארו]] שביקש לפנות את זמנו לעיסוק בתאולוגיה.