טבח יער רומבולה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לפשיזם
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1מירכאות\2
שורה 87:
 
עד סוף היום הראשון נורו כ -13,000 איש, אך לא כולם מתו. אנשים עירומים ופצועים הסתובבו עד למחרת, ביקשו עזרה, אבל לא קיבלו אותה מאף אחד. לדברי פרופ' אזרגליס:
{{ציטוט|תוכן=הבור עצמו היה עדיין בחיים; גופות מדממים ומתפתלים שבו להכרתם.. גניחות ואנחות נשמעו גם אל תוך הלילה. היו אנשים שנפצעו קל בלבד או לא נפגעו בכלל, והם זחלו אל מחוץ לבור. מאות נחנקו כנראה תחת משקלו של בשר אדם. זקיפים הוצבו בבורות ויחידת משטרת העזר הלטבית (Schutzmannschaften) נשלחה כדי לשמור על האזור. הפקודות היו לחסל את כל הניצולים על המקום{{הערה| Ezergailis, Andrew, The Holocaust in Latvia, at 255.}}.|מרכאותמירכאות=כן}}
 
ארבע צעירות נמלטו תחילה מהכדורים. עירומות ורועדות, הן עמדו לפני קני היורים וצרחו מכאב שהן לטביות ולא יהודיות. היורים האמינו להן והן נלקחו חזרה. בבוקר למחרת יקלן החליט על גורלן. אחת מהן הייתה אכן לטבית שאומצה כילדה על ידי יהודים. אחת מהן קיוותה לתמיכה מבעלה הראשון, סגן בצבא. כשהוא נשאל בטלפון על אזרחותה, הוא ענה שהיא יהודייה ושלא אכפת לו מגורלה, והיא נרצחה. האישה השנייה לא זכתה לרחמים מיקלן, כי היא הייתה אשתו הלטבית של יהודי שעסקה בלימודי יהדות. עם תשובה כזו הוא צווה את מותה כי הייתה "נגועה ביהדות". רק הצעירה השלישית נתנה ליקלן תשובות מתקבלות על הדעת ובכך ניצלו חייה{{הערה|Press, The Murder of the Jews in Latvia, at 106-107}}.
שורה 113:
 
פרידה מיכלסון צעדה באותו בוקר עם שאר היהודים בטור ארוך לבורות ההריגה ביער, והבחינה שהוא מוקף בטבעת של אנשי אס אס. את רגעי האימה תיארה כך:
{{ציטוט|תוכן=כשהגענו ליער שמענו שוב ירי. זה היה סימן שעתיד לשקף את עתידנו הנורא. אם היו לי ספקות לגבי כוונותיהם של הקלגסים שלנו, כולם נעלמו עכשיו. ...כולנו היינו חסרי אונים לטרור שהופעל עלינו ומילאנו פקודות באופן מכאני. אנחנו לא היינו מסוגלים לחשוב והגישה לכל דבר הייתה כמו עדר בקר צייתן {{הערה| Michelson, Frida, I Survived Rumbuli , at pages 85 to 88}}.|מרכאותמירכאות=כן}}
מתוך 12,000 אנשים שהוצאו בכפייה מהגטו לרומבולה באותו יום, ידוע רק על שלושה ניצולים, שמאוחר יותר גם כתבו דו"חות: פרידה מיכלסון, אלה מדלה ומאטיס לוטרינס. מיכלסון שרדה כשהתחזתה למתה כשאר הקורבנות והושלכה לתוך ערימות של נעליים. מדלה טענה שהיא לטבית לא יהודיה וכך ניצלה. לורינס, שהיה מכונאי, שכנע כמה נהגי משאיות לטבים לאפשר לו ולאשתו (שהנאצים מאוחר יותר מצאו ורצחו) להסתתר, כשהם לבושים בבגדים שנלקחו מהקורבנות, מתחת למשאית שהוחזרה בחזרה לריגה{{הערה| Ezergailis, The Holocaust in Latvia, at pages 257 to 261}}.