פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 4 בתים ,  לפני חודש
מ
בוט החלפות: \1אספ\2, \1מירכאות\2
<div style="direction: ltr;">
,גביטסקומיסר של העיר וילנה{{הערה|1=גביטסקומיסר הוא נציב מחוז, ובהקשר הספציפי הכוונה למפקד הנאצי של וילנה וגטו וילנה.}}
חתום), מורר)</div>|מקור=|מרכאותמירכאות=כן}}
למסמך זה חשיבות רבה על המנהיגות הכפולה בגטו. הוא קבע כי יהיה קשר ישיר בין המשטרה היהודית לבין מפקד הגטו (הגביטסקומיסר), ללא תיווך היודנראט. פקודות הממשל הנאצי יבוצעו על ידי המשטרה היהודית, וזו נקבעה ככוח השולט בגטו. ציונו של גנס כמפקד המשטרה העניק לו אישית סמכויות נוספות. משמעותו המיידית של הדבר הייתה כי גנס לא היה כפוף ליודנראט, ורק הממשל הנאצי יכול היה להחליפו באחר. הדבר נגד את המדרג ההיררכי המקורי, שבו המשטרה היהודית הייתה כפופה ישירות ליודנראט ולראשו. אך עם הסמכות באה האחריות. גנס היה ערב בחייו לביצוע הוראות הנאצים, ועליו הוטל לפקח על ביצוע הפקודות בשלמותן.
 
 
והנה, באביב 1943 החל מאבק פוליטי אלים בין גנס והמחתרת. הסיבה לכך הייתה מעצרם של יהודים על ידי אנשי ביטחון נאצים על רקע רכישת נשק, וכן הלשנות רבות על יהודים שביקשו לקנות נשק. משטרת הביטחון (ה[[אס דה]]) הזהירה את גנס באופן ברור מההשלכות של פעולות המחתרת. הוא ראה בכך סכנה לקיום הגטו, ומעתה והלאה ביקש לפגוע במחתרת. ב-[[15 במאי]] באותה שנה נשא נאום בפני השוטרים היהודים, שחלקם היו חברים במחתרת:
{{ציטוט|תוכן=הייתי בימים אלה בגסטפו ושוחחתי עם ראש האס-דה, דיברתי עימו על אקדחים. וחייב אני לומר לכם, שאין הוא שוטה כלל. הוא אמר: 'הגטו נחוץ מאוד מבחינה משקית, אבל אם תסתכנו כמו טיפשים ואם תעמוד על הפרק שאלת הביטחון, מחה אמחה אתכם. ואפילו אם יהיו בידיכם 30, 40, או 50 אקדחים - גם אז לא תוכלו להיוושע, אלא רק תחישו את בוא השואה'.{{ש}}עיינו בדבר והחליטו, אם אמנם כדאי כל זה! לאלה, שמחשבתכם שקולה ובריאה, יש רק תשובה אחת: אין הדבר כדאי!|מקור=|מרכאותמירכאות=כן}}
 
[[קובץ:Ghetto Vilinus.gif|שמאל|ממוזער|250px|חברי המחתרת מגטו וילנה, ובהם אבא קובנר, עומד במרכז]]
 
גם ל[[פרטיזן|פרטיזנים]] גילה גנס יחס דו-ערכי. הוא יצא חוצץ כנגד ה[[פרטיזן|פרטיזנים]] היהודים, בטענה שאלו גוזלים מהגטו כוח עבודה יקר מאוד, שכן אלו נערים צעירים וחזקים. צעירים אלו מהווים את מרכזו של כוח העבודה היהודי בגטו ומחוצה לו. הוא ביטא את דעתו זו בכינוס של אנשי המשטרה:
{{ציטוט|תוכן=...ניצבת בפנינו השאלה של הליכה ליער... משום מה לא אלך? משום, שעכשיו עומדת השאלה - 1 או 20,000! הגטו מתקיים בזכותם של 2,500 גברים צעירים, חסונים. היתר מרקדים סביבם... תארו לעצמכם, ש-500 אנשים ילכו, מה יקרה אז? אני מעמיד את עצמי במקומו של נויגבאואר {{הערה|1=מפקד משטרת הביטחון בווילנה}}... הייתי משמיד את כל הגטו, היות שאדם צריך להיות אידיוט כדי לאפשר לגדל על ידו עתודה של פרטיזנים.|מקור=|מרכאותמירכאות=כן}}
 
בניגוד חד, גנס ניסה לשמור על יחסים טובים עם פרטיזנים [[ברית המועצות|סובייטים]] ועם ה[[קומוניסט]]ים בגטו. השיקול שהנחה אותו היה כי אלו יוכלו לעזור ליהודים ביום תבוסתה של גרמניה ושחרור הגטאות והפליטים.
 
גנס לא זכה לממש את דברו בדבר הצטרפות למחתרת ביום חיסול הגטו כיוון שנרצח קודם לכן. עם זאת, ביקש לשתף פעולה עם הנאצים כדי שאלו לא יחסלו את הגטו. לכן, הוא הסכים לבקשתם להסגיר את לוחם ומפקד המחתרת, [[יצחק ויטנברג]], וכשהצליח ויטנברג להימלט ממעצרו, הסית את ההמון להסגירו כדי למנוע את חיסול הגטו{{הערה|[[עשהאל לובוצקי]], '''[[לא דרכי האחרונה]]''', [[הוצאת ידיעות ספרים]], 2017. עמוד 84: "הגרמנים איימו כי ישמידו את כל הגטו אם לא יוסגר ויטנברג לידיהם. גנס הזעיק את תושבי הגטו לאסיפהלאספה דחופה בלילה, סיפר לתושבים על פרשיית ויטנברג והסביר כי הגסטפו דורש את הסגרתו של ויטנברג בכל מחיר. "מה אתם מעדיפים?" שאל גנס את תושבי הגטו,"שישמידו את הגטו כולו או שנסגיר את ויטנברג?" הוא שלהב את ההמונים עד שעלתה הקריאה מהקהל: "ארוסיגעבן!" כלומר להסגיר."}}, ואכן, ויטנברג הוסגר לנאצים, עונה קשות וכנראה התאבד בכלא{{הערה|1=ניוסיה דלוגי (לובוצקי), '''יום ויטנברג בגיטו וילנא''', מוזיאון הלוחמים והפרטיזאנים, תל אביב, דצמבר 1989, שנה כ"ב, כרך ז' מס' 9 (69)}}.
 
===מותו===