הנרייטה סאלד – הבדלי גרסאות

סאלד נהגה לכתוב באופן קבוע לעיתון 'ג'Jewishואיש Messengerמסנג'ר' (השליח היהודי) תחת [[שם עט|שם העט]] '''שולמית'''. במכתביה לעיתון שנקראו "[[איגרת מבולטימור]]", היא כתבה על בעיות היהודים באמריקה כפי שלמדה מהחיים בקהילתה ומהמהגרים אשר פגשה. היא תיארה את קשיי הפרנסה, את הוויתור על שמירת השבת ומצוות אחרות כדי להתקיים ואת ניצני ה[[התבוללות]]. היא קראה ליהודי אמריקה הוותיקים למצוא פתרון להתבוללות, להחיות את השפה ה[[עברית]] והטיפה לכך שהיהודים יאחזו בקרקע משלהם.{{הערה|זיו ענבר, אסתר. "לעולם תהיה עצמך : סיפורה של הנרייטה סאלד". ירושלים, יד יצחק בן-צבי תשנו 1996, עמ' 39}}

בשנת 1904 החלה הנרייטה סאלד ללמוד בסמינר התאולוגי היהודי (JTS), שהיה בית המדרש הקונסרבטיבי לרבנים. בהשפעתו של נשיא הסמינר, [[שניאור זלמן שכטר|שניאור זלמן שכט]]<nowiki/>ר, נאותו לקבלה, בתנאי שתצהיר שאין בכוונתה לבקש תואר רבני בגמר הלימודים. היא הייתה לאישה הראשונה שלמדה במוסד זה.<ref name=":0" />

בשנת 1932 בגרמניה, פוטרו 12 נערים ממקום עבודתם בשל היותם יהודים. הנערים פנו אל [[רחה פריאר]], מורה וחוקרת פולקלור, שתסייע להם במציאת עבודה. בעקבות פניה זו, והקשיים המצטברים של נוער יהודי בגרמניה כתוצאה מהאנטישמיות העולה וגואה, העלתה רחה פרייאר את ההצעה להעלות נוער יהודי מגרמניה לארץ ישראל וליישבם במשקים, שם הם ימשיכו את לימודיהם, יעבדו את האדמה ויסייעו בגאולת הארץ. לשם כך, היא פנתה אל גורמים מרכזיים שונים, כגון: הסתדרות העובדים בארץ ישראל, ההסתדרות הציונית בגרמניה, [[ויצו|ויצ"]]<nowiki/>ו, [[חברת עזרה של יהודי גרמניה|עזרא]] ואחרים, אך לא זכתה למענה. היא גם כתבה מכתב בנושא ישירות להנרייטה סאלד.{{הערה|ורד גנור-שביט, רחה פריאר: מפעלה של אישה לבדה, תיגר: מרד חופש ויצירה, 1990, מטח: המרכז לטכנולוגיה חינוכית}}