המצור על ירושלים (70) – הבדלי גרסאות

בעיר הוקמה מנהיגות יהודית מאורגנת. ו[[יוסף בן-גוריון]] עם הכהן הגדול לשעבר [[חנן בן חנן]] מונו למפקדי המרד בירושלים. הקבוצות הפוליטיות של המורדים ניהלו קרבות זו מול זו. הנהגת העיר התפצלה לשני מחנות עיקריים; האחד – יוסף בן-גוריון וחנן בן חנן, שעבדו בשיתוף פעולה עם [[כהן גדול|הכהן הגדול]] לשעבר [[יהושע בן גמלא]] וה[[תנאים|תנא]] ו[[נשיא הסנהדרין]] [[רבן שמעון בן גמליאל הזקן]]. הנהגה זו אופיינה במתינות ונקטה במדיניות כפולה: היערכות למלחמה ובד בבד נִטרול המורדים הקיצוניים, בתקווה שעל ידי-כך יוכלו לבוא בהמשך להסכם שלום עם הרומאים. המחנה השני היה מחנה הקנאים בראשותו של [[אלעזר בן שמעון]], שתחת ידו היה שלל מלחמה רב שתפס בעת נסיגתו של קסטיוס גאלוס. המונים מתושבי הארץ שנושלו מאחוזתם וברחו מהצבא הרומי הכובש, באו ועלו לירושלים. הבורחים לא נתנו אֵמון בהנהגה המתונה והצטרפו אל הקנאים.{{הערה|מלחמת היהודים, ב, 564.}} בין הפליטים נמנה גם [[יוחנן מגוש חלב]], שזיקתו הקיצונית הוסיפה רבות לעיצוב הקבוצה הקנאית בעיר.