מלחמת העצמאות – הבדלי גרסאות

מאמצע [[המאה ה-19]], וביתר שאת החל מ[[העלייה הראשונה]], התגברה ההתיישבות היהודית ב[[ארץ ישראל]] (א"י). הקמת [[התנועה הציונית]] ב-1897 באה בד בבד עם ציון הקמת [[בית לאומי לעם היהודי]] בארץ ישראל כמטרתה הפוליטית. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] נכבשה ארץ ישראל על ידי כוחות בריטיים.ו אורין פשה מלכתינו ערב כניסתם לירושלים, ב-[[2 בנובמבר]] [[1917]], ניתנה [[הצהרת בלפור]], בה דובר על בית לאומי לעם היהודי. בשנת [[1922]] העניק [[חבר הלאומים]] ל[[בריטניה]] [[המנדט הבריטי|מנדט על ארץ ישראל]]. [[כתב המנדט]] כלל את הצהרת בלפור באופן מלא. ב[[תקופת המנדט]] הגיעו לארץ ישראל מאות אלפי [[עולה חדש|עולים]], רובם ברישיון בריטי ([[סרטיפיקט]]) וחלקם [[ההעפלה|מעפילים]] חסרי רישיון. במהלך שלושים שנות המנדט התפתח היישוב היהודי והקים מוסדות ותשתיות אשר בבוא הזמן יכלו להחליף באופן מלא את משטר המנדט ('[[המדינה שבדרך]]'). הערבים, אף שנהנו מן הפריחה הכלכלית ומן ההתפתחות שהביאה בכנפיה העלייה, לא ניצלו זאת לבניית תשתית משקית ומוסדית משל עצמם. הערבים תושבי הארץ התנגדו בהתמדה ובנחרצות לעליית היהודים, וכן התנגדו להענקת מעמד פוליטי כלשהו לתושביה היהודים של הארץ, ובכך נתמכו על ידי ממשלות הארצות הערביות, אשר החלו לקבל באותן שנים עצמאות. בתקופת המנדט פרצו מספר פעמים מאורעות דמים שבהן פעלו ערבים נגד [[היישוב היהודי]] בארץ ישראל ונגד העלייה היהודית: [[מאורעות תר"פ]], [[מאורעות תרפ"א]], [[מאורעות תרפ"ט]], [[מאורעות אוקטובר 1933]], ו[[מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט]], וזאת בנוסף לתקריות רבות בהיקף קטן יותר. [[ועדת פיל]], אשר התכנסה במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, הציעה לראשונה חלוקה של ארץ ישראל. הערבים, ואחריהם הבריטים, דחו פתרון זה.