הפקר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור להראב"ד
קישור לדף הערך ולא לדף הפנייה
שורה 26:
** החפץ המופקר עדיין שייך לבעל החפץ, אבל הוא נותן רשות למי שרוצה לקחת את החפץ לעצמו.
במצבים מסוימים, ישנה משמעות להבנה של פעולת ההפקר. לדוגמה:
ישנה מחלוקת [[תנאתנאים]]ים, מה יעשה אדם [[מודר הנאה|שהדיר את חבירו הנאה]], ואין לחבירו מה לאכול. [[תנא קמא]] סובר, שיכול [[מודר הנאה|המדיר]] להפקיר אוכל, [[מודר הנאה|והמודר]] לזכות באוכל. [[רבי יוסי]] אוסר על המודר לזכות באוכל שהופקר. (עיין [[תלמוד בבלי|בבלי]] נדרים מג.)
לפי אחת ההבנות במחלוקתם, ניתן לומר שתנא קמא סובר כי ההפקר הוא סילוק הבעלות מן החפץ. כיוון שהמדיר אינו בעלים על החפץ, הרי המודר יכול לזכות בחפץ שאין לו בעלים. ואילו רבי יוסי סובר כי ההפקר הוא רשות לכל אדם ליטול לעצמו, וכאשר המודר נוטל את החפץ זה נחשב שהמדיר נתן לו אותו במתנה, ואסור למדיר לתת מתנה למודר.
*יש הסוברים, שאסור לאדם לחזור בו מההפקר (אם כי הוא יכול לזכות שוב בחפץ). לדעת הסוברים כן, הפקר יש לו דין כמו [[נדר (יהדות)|נדר]]. (רמב"ם הלכות נדרים פרק ב')