גורו שימורה – הבדלי גרסאות

'''גורו שימורה''' ([[23 בפברואר]] [[1930]] - [[3 במאי]] [[2019]]) היה [[מתמטיקאי]] [[יפני]], [[פרופסור]] ב[[אוניברסיטת פרינסטון]].

גורו שימורה נולד ב-[[23 בפברואר]] [[1930]], הצעיר במשפחה שבה חמישה ילדים. בשנת 1933 עבר עם משפחתו ל[[טוקיו]]. ב[[מלחמת העולם השנייה]] נהרס ביתו בהפצצה. בשנת 1949 החל בלימודי [[מתמטיקה]] ב[[אוניברסיטת טוקיו]], בשנת 1958 קיבל בה תואר דוקטור למתמטיקה. בשנת 1961 עבר ל[[אוניברסיטת אוסקה]]. בשנת 1964 הצטרף לסגל [[אוניברסיטת פרינסטון]]. פרש לגמלאות בשנת 1999, והמשיך כ[[פרופסור אמריטוס]].

שימורה כתב סדרה ארוכה של מאמרים חשובים, שבהם הרחיב תופעות הקשורות בכפל מרוכב וב[[תבנית מודולרית|תבניות מודולריות]] [[ממד (מתמטיקה)|לממדים]] גבוהים יותר. עבודה זו סיפקה נתונים שאחר-כך שולבו על ידי [[רוברט לנגלנדס]] באקסיומות של [[תוכנית לנגלנדס]]. בעבודתו גילה שימורה מבנים אריתמטיים מסוימים, שהם מקבילות ממימד גבוה של [[עקום מודולרי|עקומים מודולריים]]; יריעות אלה נקראו אחר-כך על שמו, "יריעות שימורה".

שימורה תיאר את גישתו למתמטיקה כגישה מוכוונת-תופעות: העניין שלו היה במציאת התנהגויות מעניינות וחדשות של [[תבניות אוטומורפיות]]. הוא תמך בגישה "רומנטית", משהו שהוא מצא כחסר בדור ה[[מתמטיקאי|מתמטיקאים]]ם שבא אחריו.

את יריעות שימורה מבינים היום בעזרת רעיונות מתחום [[חבורת לי|חבורות לי]] ותורת ה[[חבורה אלגברית|חבורות האלגברית]]. באופן זה, יריעת שימורה מהווה [[מרחב פרמטרים]] עבור משפחות מעניינות של מבני-הודג'; ההתאמה נעזרת גם בתורת ה[[מוטיב (גאומטריה אלגברית)|מוטיבים]], שחלקים גדולים ממנה עדיין [[השערה (מתמטיקה)|משוערים]] בלבד. דרך פרשנות זו, התייצבה עבודתו של שימורה במרכז הזירה ב[[תורת המספרים]] וב[[גאומטריה אלגברית]].

שימורה ידוע בציבור הרחב הודות ל[[השערת טניאמה-שימורה]], שממנה נובע כמקרה פרטי [[המשפט האחרון של פרמה]]. ההשערה הוכחה ב- ב־[[1999]].