תעש מערכות – הבדלי גרסאות

התעשייה הצבאית הישראלית נוסדה בשנת [[1933]], והייתה יצרן הנשק הראשון של כוחות "[[ההגנה]]". המפעל הראשון של תעש הוקם ב-1933 במכון המים ב[[שכונת בורוכוב]] ב[[גבעתיים]]. במפעל זה עובדו הגופים היצוקים של רימוני היד והרובה; מילוי חומר הנפץ וייצור המצתים נעשו בבית פרטי סמוך (החדר הראשון). במקום הוקם "גן תע"ש" ובו כלי נשק מראשית המדינה ושלט על פעילות המכון. המקום נמצא ברחוב "השומר" בגבעתיים. ב-[[1936]] הועברה הפעילות למפעל לעיבוד עורות של האחים לבקוביץ ב[[שכונת מחלול]] א' על [[חוף תל אביב|שפת הים]] בצפון תל אביב, ונקרא "מכון א'". באותה שנה נוסד גם בית היציקה המרכזי לרימונים ולפצצות מרגמה ב[[נען]]. בשנת [[1939]] מונה [[ישראל עמיר]] מפקד ה"הגנה" בגוש הרצליה, למנהל תעש. עם פרישתו, ב-[[1940]], הקיף תעש שבעה מכונים ו-50 עובדים קבועים. בתקופתו של עמיר יוצרו 48 מרגמות ו-5,000 פצצות{{הערה|1=ראו פרק [[:S:בדרך לא סלולה-התעש|התע"ש]] בספר [[:S:בדרך לא סלולה|בדרך לא סלולה]] – ישראל עמיר}} . המנהל השני, [[חיים סלבין]], הפך את תעש למפעל תעשייתי, המייצר לפי סדרות, שיטות, סטנדרטים, נהלים ותקציבים. עובדי תעש היו חברי "הגנה", שעבדו בתנאי מחתרת ובסודיות מוחלטת. בתקופה זו הוחל בייצור ה[[תת-מקלע]] "[[סטן]]". סלבין פרש עקב חילוקי דעות, ובמקומו נתמנה [[איסר בארי]]. ב-[[1945]] נתמנה לתפקיד המנהל [[יוסף אבידר]]. בתקופתו הוקם [[מכון איילון]] לייצור כדורי 9 מ"מ. בשנים 1946 - 19471946–1947 כיהן [[יוסף יזרעאלי]] כמנהל התע"ש ואז מונה שוב חיים סלבין, עד להקמת המדינה.

משנת [[1945]] ובעיקר בשנים 1947 19481947–1948, כאשר היה כבר ברור שבפתח עומד עימות צבאי בין המדינה שעתידה לקום לבין [[מדינות ערב]], הורחב היקף הייצור. מספר העובדים עלה{{הערה|על פי [http://www.irgon-haagana.co.il/Info/hi_show.aspx?id=48272&design=&levelId=59871& אתר ההגנה]}} מכ-300 לכ-1000. התעשייה הצבאית ייצרה מוצרים רבים כגון: רימוני יד, פצצות למרגמות בקוטר "{{יחידות|2 ו־|אינץ'|מ"מ|קישור=כן}} ו-{{יחידות|3|אינץ'|מ"מ|קישור=כן}}, מוקשים נגד רכב, מוקשים נגד אדם מרגמות בקוטר "{{יחידות|6|אינץ'|מ"מ|קישור=כן}} ועוד.