מזון חלל – הבדלי גרסאות

מפני שהטיסה הראשונה לחלל נמשכה רק כמה דקות, לא היה הרבה צורך לשאת מזון על המעבורת. אבל בתחילת שנות השישים, [[ג'ון גלן]] והאסטרונאוטים של [[מרקורי-אטלס 7|פרויקט מרקורי]] שהו בחלל למשך זמן רב יותר והיו צריכים לאכול. מזונות החלל הראשונים לא היו מעוררי תיאבון, בלשון המעטה. רובם היו נוזלים למחצה שנדחסו מצינורות ושאלוונאכלו דרך קש. היו גם קוביות בגודל של נגיסה של מזונות דחוסים ומיובשים שחוזרו על ידי הרוק בפיות האסטרונאוטים.

כאשר יצאה לפועל משימת ג'מיני בשנת 1965, שופר המזון משמעותית ולאסטרונאוטים ניתנה אפשרות בחירה מתוך מגוון רחב יותר של מזונות, כולל [[קוקטייל יין|קוקטיילים]], שרימפס, נגיסות הודו ומרק עוף. האוכל היה מיובש בהקפאה, כלומר הוא מבושל, קופאמוקפא, ואז בתאמוכנס לתא ואקום כדי להסיר את המים. הקפאת הייבוש שימרה את המזון עבור הטיסה מבלי להתפשר על הטעם. כדי לרענן את המזון, האסטרונאוטים פשוט הזריקו מים לתוך החבילה עם אקדח מים. לארוחת צהריים בווסטוק (1961) י[[יורי גגארין|ורי גגארין]] אכלואכל משלוש 160 גרם משחת שיניים, שניים מהם הכילו מנות של בשר ואחד שהכיל רוטב שוקולד.

באוגוסט 1961, ה[[קוסמונאוט]] הסובייטי [[גרמן טיטוב]] הפך לאדם הראשון שחווה מחלת חלל על [[ווסטוק השני]]. הוא מחזיק ברשומות על היותו האדם הראשון להקיא בחלל. לדברי ליין, האירוע הזה "בישרובישר את הצורך בתזונהבתזונת טיסה בחללחלל."