שריון – הבדלי גרסאות

 

==שריון לכלי רכב==

[[קובץ:Merkava3dKasag001.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ה[[טנק]] הוא כלי הרכב הממוגן ביותר בשדה הקרב היבשתי.]]

[[קובץ:M2a3-bradley07.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מיגון ה[[רק"מ]] לא כולל רק לוחות שריון מפלדה, אלא גם מערכות מיגון ריאקטיביות ואף אקטיביות.]]

{{הפניה לערך מורחב|שריון לכלי רכב}}

 

ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]], בעקבות עליה חדה ב[[מאמץ האש|כוח האש]], החל פיתוח מהיר של מעטה שריון ואמצעי [[מיגון]] ל[[כלי רכב]] [[מנוע|ממונעים]]. בניגוד לאדם הפשוט ואפילו ל[[לוחם]] המיומן, כלי הרכב יכול היה לשאת עליו כמויות גדולות בהרבה של שריון מבלי שהדבר יפגע באופן משמעותי בביצועיו. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] הופיע לראשונה ה[[טנק]] שהיה למעשה [[טרקטור]] [[מזקו"ם|זחלי]] שצויד ב[[תותח]]ים ו[[מקלע]]ים, וכוסה במעטפת לוחות [[פלדה]] שהגנו על הצוות ועל המנוע. ב[[מלחמת העולם השנייה]] השתכללו הטנקים ונהפכו לכלי רכב גדולים יותר ומהירים יותר, המצוידים בתותח גדול המסוגל לחדור שריון של טנקים אחרים. הטנק סיפק מיגון טוב לצוות (למעט נגד [[ארטילריה]] כבדה ונשק [[נ"ט]]) ונהפך לאחד הכלים המרכזיים בשדה הקרב. בעקבות הצלחתם של הטנקים, החלו צבאות למגן בלוחות שריון גם כלי רכב צבאיים אחרים דוגמת נושאי גייסות (כך נולד ה[[נגמ"ש]]), [[תותח מתנייע|תותחים מתנייעים]], משאיות תובלה וכלי [[צמ"ה]]. השימוש בטנקים ורכבים משוריינים העניק לחיל המפעיל אותם את שמו: [[חיל שריון]].