אורי צבי גרינברג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Cat-a-lot: העברה מקטגוריה:עורכי עיתוני יידיש ל קטגוריה:עורכי עיתונים ביידיש using Cat-a-lot |
רינה חכמון (שיחה | תרומות) הוספתי מקור מידע |
||
שורה 29:
נולד בט"ו בתשרי, חג הסוכות. ב[[בילקמין]] שב[[גליציה]],{{הערה|1=לעיתים: ביאליקמין, ביאלה-קאמיין; ב[[פולנית]]: Biały Kamień. ראו [http://www.jewishgen.org/yizkor/pinkas_poland/pol2_00114.html דף על אודותיה, באתר jewishgen] ב'''פנקס קהילות פולין''', בהוצאת [[יד ושם]] {{אנגלית}}}} [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]], למשפחה [[החסידות|חסידית]]. מצד אמו, בת שבע לבית לנדמן, היה צאצא של ה[[אדמו"ר]] רבי [[אורי מסטרליסק]] ("השרף"), ונקרא על שמו. אביו, הרב חיים גרינברג היה האדמו"ר מ[[חסידות גלינא|גלינא]], מצאצאי רבי [[יחיאל מיכל מזלוטשוב]] ורבי [[מאיר מפרמישלן]]. כשהיה בן שנה וחצי, עברה משפחתו לבירת גליציה המזרחית, [[למברג]] (לבוב).
בשנת [[1912]] פרסם את שיריו הראשונים ב[[עברית]] וב[[יידיש]]. ביידית - ערגיץ אויף פעלדער ("אי שם בשדות") 1915.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=אריה ליפשיץ, יעקב לוינגר|שם=גרינברג, אורי צבי|כתב עת=האינציקלופדיה העברית|כרך=יא|עמ=361}}</ref> בשנים [[1915]]–[[1918]], ב[[מלחמת העולם הראשונה]], שירת ב[[צבא האימפריה האוסטרו-הונגרית|צבא האוסטרו-הונגרי]] ולחם במערכה על [[סרביה במלחמת העולם הראשונה]]. בסמוך להכרזת [[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]] על [[עצמאות]]הּ בשנת 1918, נערך [[פוגרום]] ביהודי לבוב, ואצ"ג, הוריו ושש אחיותיו ניצלו בנס. חוויה זו השאירה עליו רושם בל-יימחה; רושם שיבוא לידי ביטוי בשירתו. ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] ראה גרינברג בחזונו כי כל יהודי העולם יושמדו, וב-1931 אף כתב את השיר "בָּאֵי במחתרת",{{הערה|1= ראו: [http://www.uri-zvi-greenberg.org/poems_hurban1.htm באתר].}} שבו הוא מתאר את שני היהודים האחרונים שנותרו בעולם פוגשים זה את זה במחילה מתחת לקרקע. באותן שנים חלם כי יהודים נחנקים ונשרפים לאלפיהם.
בתחילת 1924 הגיע גרינברג ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]], כחלק מ[[העלייה השלישית]]. שיריו התפרסמו בשני השבועונים המרכזיים של מפלגות הפועלים, "[[קונטרס (כתב עת)|קונטרס]]" ו"[[הפועל הצעיר (עיתון)|הפועל הצעיר]]" וציבור הפועלים אימץ אותו בהתלהבות.{{הערה|שם=יהודים חדשים 192|[[אניטה שפירא]], '''יהודים חדשים יהודים ישנים''', אורי צבי גרינברג – אפוקליפסה עכשיו, עמ' 192–193.}} עם מותו של [[לנין]] ב-1924, פרסם גרינברג ב"קונטרס" הספד פיוטי.{{הערה|אניטה שפירא, '''יהודים חדשים יהודים ישנים''', אורי צבי גרינברג – אפוקליפסה עכשיו, עמ' 198–199.}} ביוני 1925 הזמין אותו [[ברל כצנלסון]], לכתוב בגיליון הראשון של יומון [[ההסתדרות]] "[[דבר (עיתון)|דבר]]". במקביל, פרסם כתב-עת משלו, "'''סדן'''", שהופיע לראשונה בכסלו [[תרפ"ה]]. דבריו של גרינברג בביטאונים השונים של תנועת העבודה היו קיצוניים בתוכנם ובאופן ביטויים, ומאז 1924 ועד סוף 1927 הם פורסמו בעיתון דבר ללא צנזורה. במהלך תקופה זו גם הופיעו מאמרים שיצאו להגנתו מפני ביקורת שנכתבה עליו בעיתונים אחרים. ראשי תנועת העבודה הפגינו כלפיו סובלנות עד שלב מאוחר מאד יחסית, עד שנת 1928.{{הערה|שם=יהודים חדשים 192}}
| |||