בארי (עיר) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 26:
'''בארי''' (ב[[איטלקית]]: '''Bari''') היא עיר בדרום מזרח [[איטליה]] על שפת [[הים האדריאטי]], במחוז [[פולייה]], ובירת [[בארי (נפה)|נפת בארי]]. העיר מהווה את המרכז ה[[כלכלה|כלכלי]] השני בחשיבותו ב[[דרום איטליה]], וידועה במיוחד בזכות [[נמל ים|נמל הים]] וה[[אוניברסיטה]] שלה, וכמו כן בשל היותה עירו של [[ניקולאס הקדוש]], הדמות שמהווה את המקור ל[[סנטה קלאוס]].
 
האוכלוסייה בעיר עצמה מונה 325,183 תושבים (נכון ל-[[2016]]) ומשתרעת על שטח של 116 [[קמ"ר]]. בשל התרחבות העיר בשנים האחרונות יצורפו אליה כבר בשנים הקרובות ככל הנראה 12 [[עיירה|עיירות]] הנמצאות סביבה.
 
העיר מתחלקת לשני חלקים עיקריים, שנקבעו על ידי [[ויטוריו אמנואלה, נסיך נאפולי|ויטוריו אמנואלה]]: העיר העתיקה, המאופיינת ברחובות עתיקים ובפסלים, והעיר שהתפתחה לאחר [[1820]], המאופיינת ברחובות ישרים וב[[כיכר עירונית|כיכרות]] מטופחות.
שורה 43:
לאחר ההרס של [[המלחמות הגותיות]] נכתבה לעיר מערכת חוקים מסודרת, מעין [[חוקה]], על ידי השלטון ה[[לומברדיה|לומברדי]]. חוקה זו השפיעה על כתיבת חוקות דומות בערים אחרות בדרום איטליה.
 
בארי נכנסה למפה הפוליטית של האזור למשך כ -30 שנה בשנת [[852]], כשהיא הפכה למרכז הכוח המקומי של [[האימפריה המוסלמית]], משושלות [[אומיה]] ו[[בית עבאס|עבאס]], תחת ה[[אמיר]] הראשון של האזור, [[סוואדן]]. ב -[[885]] העיר הפכה למושבו הרשמי של המושל [[האימפריה הביזנטית|הביזנטי]].
 
בשנים [[1009]]–[[1011]] פרץ מרד נגד השלטון הביזנטי המקומי על ידי ה[[אצולה|אציל]] [[מלוס מבארי]] ואחיו החורג דאתוס. המרד דוכא באכזריות על ידי הביזנטים ב[[קרב קנה (1018)|קרב קנה]], שבו נכנסו ה[[נורמנים]] לאזור בפעם הראשונה. ב -[[1025]] העיר נקשרה ישירות למושב ה[[אפיפיור]] ב[[רומא]] תחת שלטונו של [[ביזנטיוס, ארכיבישוף בארי|הארכיבישוף ביזנטיוס]], וקיבלה מעמד של עיר פרובנציאלית.
 
ב-[[1071]] בארי נכבשה על ידי [[רוברט גיסקר]]. ב -[[1087]] הוקמה בעיר [[בזיליקת ניקולאס הקדוש (בארי)|בזיליקת ניקולאס הקדוש]] על מנת לאסוף את שרידי ניקולאס הקדוש, שהובאו בחשאי מהערים [[מירה]] ו[[ליקיה]] שב[[אסיה הקטנה]]. ב -[[1095]] הוכרזה בעיר היציאה ל[[מסע הצלב הראשון]] על ידי [[פטר הנזיר]]. באוקטובר [[1098]] ה[[אפיפיור]] [[אורבן השני]], זה שקידש את הבזיליקה בעיר ב [[1089]], כינס את עיריית בארי, כחלק מסדרה של עיריות כנסייתיות שכונסו על מנת להכריע ב[[שאלת הבן]] שעסקה בעניין השאלה אם [[רוח הקודש (נצרות)|רוח הקודש]] באה רק מהאב או גם מהבן.
 
בשנת [[1117]] התחוללה בבארי מלחמת אזרחים עם רצח ה[[ארכיבישוף]] ריסו. השלטון על בארי נתפס על ידי [[גרימולד, נסיך בארי|גרימולד אלפרניטס]], יליד לומברדיה, שנלחם כנגד הנורמנים. גרימולד הידק את הקשרים עם בינטיון ו[[ונציה]] והגדיל את פולחן ניקולאס הקדוש בעירו.
שורה 56:
[[איזבלה מנאפולי]], נסיכת נאפולי וכלתו של דוכס [[מילאנו]] [[ג'אן גלאצו ספורצה|ג'אן גָלֵאָצוֹ ספורצה]] הרחיבה את הטירה שבעיר ועברה להתגורר לאחר מכן, בשנים [[1499]]–[[1524]]. בשנת [[1557]] העיר הפכה לחלק מ[[ממלכת נאפולי]].
 
ב -[[1805]] [[נפוליאון בונפרטה]] הוכתר למלך איטליה, ומינה את אחיו החורג [[יוכאים מוראט]] למלך נאפולי, וכך גם בארי נכנסה לשליטתו. ב -[[1808]] בנה מוראט חלק חדש לעיר, שנקרא עד היום על שמו, "מוראטיאנו". תחת שליטתו של מוראט גדל נמלה של העיר והפך לחשוב שבנמלי האזור.
 
===המאה ה-19 - היום===