ברנדה מילנר – הבדלי גרסאות

בשנת [[1954]] ד"ר מילנר פרסמה מאמר בשם: "התפקוד האינטלקטואלי של האונה הרקתית", במאמר זה היא הראתה לראשונה שפגיעה ב[[האונה הרקתית|אונה הרקתית]] יכולה להביא לפגיעה ושינוי בתפקוד הרגשי והאינטלקטואלי בבני אדם ו[[פרימטים|פרימיטים]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.genengnews.com/gen-exclusives/science-legend-dr-brenda-milner/77900405|הכותב=מיצי פרדיו|כותרת=אגדת המדעים ברנדה מילנר|אתר=GEN|תאריך=15 באפריל 2015|שפה=אנגלית}}}} מחקרה גרם למנתחי מוח רבים לשנות את דרכי ניתוחיהם כאשר הבינו את הפגיעה אשר הם עלולים לגרום למנותחים.{{הערה|שם=הערה מספר 20170308045756:1|{{קישור כללי|כתובת=http://www.chrcrm.org/en/rotm/dr-brenda-milner|הכותב=|כותרת=ד"ר ברנדה מילנר|אתר=קנדים למען מחקרי בריאות|תאריך=ינואר 2005|שפה=אנגלית}}}} במהלך ניסיונה של ד"ר מילנר להבין את פעולת הזיכרון היא נפגשה עם הנרי מולייסון (הידוע בכינויו H.M.{{D}}) חווה בילדותו פגיעה קשה בחלקים מרכזיים מה[[היפוקמפוס]] שבאופן הדרגתי החריפו ובסופו של דבר גרמו לשיכחה מתמדת של אירועים חדשים שקרו בסביבתו. במהלך פגישותיהם, ד"ר מילנר למדה כי H.M.{{D}} מסוגל להתרכז במשימה ספציפית רק אם דעתו לא מוסחת באמצע. ד"ר מילנר הציגה בפניו מבחן שבו הוא היה צריך לעקוב אחרי קו בצורת כוכב כאשר הוא משתמש במראה כדי לראות את פעולתו. משימה זו ידועה בכך שנראה בה שיפור ניקר עם הזמן בעקבות למידה של המוח. כאשר ד"ר מילנר ביצעה שוב על H.M.{{D}} את אותו מבחן נראה כי למרות שלא זכר כלל שביצע את המבחן בעבר ניכר שיפור ולמידה של הפעולה אצלו, ניסוי זה הוכיח שלא אותם חלקים במוח אחראים על למידה ([[זיכרון מרומז]]) ועל זיכרון ([[זיכרון מפורש]]). בנוסף היא גילתה שהליקויים שלו באו לידי ביטוי בקושי ליצור תאי זיכרון חדשים ([[זיכרון לטווח קצר]] ו[[התגבשות זיכרון]]) ובקושי לקרוא מידע מתאי מידע הקיימים במערכת ([[שליפה (זיכרון)|שליפה]]).{{הערה|שם=הערה |מספר 20170308045756:0}}{{הערה|Scoville, William Beecher, and Brenda Milner. [http://jnnp.bmj.com/content/20/1/11.short "Loss of recent memory after bilateral hippocampal lesions."] Journal of Neurology, Neurosurgery & Psychiatry20.1 (1957): 11-21|שמאל=כן}}