התרגיל המסריח – הבדלי גרסאות

על פי שר החוץ ארנס, מימיה הראשונים של הממשלה ניהל פרס מגעים חשאיים עם הממשל האמריקני כדי שלא יקבל את יוזמת השלום הישראלית כמו שהיא אלא יציב תנאים שהליכוד לא יוכל לקבל{{הערה|משה ארנס, '''מלחמה ושלום במזרח התיכון 1988–1992''', הוצאת ידיעות אחרונות, 1995}}. לאחר שקיבל את מבוקשו רקח פרס בעזרתם של [[חיים רמון]] ו[[יוסי ביילין]] הסכם סודי עם [[אריה דרעי]] וסיעת [[מפלגת ש"ס|ש"ס]] לתמיכה בהפלת הממשלה. שמיר, שקיבל ידיעות מוקדמות כי חברי הכנסת של מפלגת העבודה מתכוונים להצטרף להצעות [[הצעת אי אמון|אי־אמון]] שהוגשו מטעם סיעות האופוזיציה{{הערה|פרוטוקול ישיבת הכנסת מיום 15.3.90}}, פיטר במהלך ישיבת הממשלה שנערכה ב־11 במרץ את פרס מהממשלה. בעקבות זאת התפטרו שאר שרי [[המערך]], וב־[[15 במרץ]] נפלה ממשלת שמיר בהצבעה על הצעת אי־אמון ב[[הכנסת|כנסת]], שעברה ברוב של 60 ח"כים מול 55. [[אגודת ישראל]] תמכה בהפלת [[ממשלת ישראל|הממשלה]], ו[[חבר כנסת|חברי הכנסת]] של ש"ס (להוציא את השר [[יצחק חיים פרץ|יצחק חיים פרץ]], שבניגוד לדרעי כיהן גם כח"כ ותמך בממשלה בהצבעה) נעדרו מהמליאה בעת ההצבעה. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה ב[[היסטוריה של מדינת ישראל|תולדות ישראל]] שבה הופלה ממשלה בשל הצבעת אי־אמון.