הבדלים בין גרסאות בדף "בית בד בארץ ישראל"

מ
מ (אחידות במיקום הערות שוליים)
#הפרדה
 
השלב הראשון לאחר איסוף הזיתים, הוא ריסוקם. בשלב זה שופכים את הזיתים אל תוך מתקן הנקרא "[[מפרכה]]", המורכב משתי אבנים גדולות המונחות אחת על השנייה. האבן הראשונה מכונה "ים" וצורתה כקערה גדולה ושטוחה, במרכזה ניצבבליטה, מוטאשר עץסביבה ארוךמסתובבת שעליואבן מורכב צירהממל. הציר עובר דרך האבן השנייה, הטוחנת, המכונה "[[מפרכת|ממל]]". אליושבת צירשתוך אבן ה"ים". האבן הטוחנתהיא בצורה מעוגלת, ויושבת בתוך הים על צידה (במאונך לים). באבן הממל ישנו חור, שאליו הוכנסה קורת עץ. אל הקורה נהגו לרתום בהמה, בדרך כלל [[חמור הבית|חמור]], אשר צעדה קדימה במעגלים סביב ה"ים". כך הסתובב הממל וריסק את הזיתים.{{הערה|פרנקל, תולדות עיבוד יין ושמן בגליל בתקופת המקרא המשנה והתלמוד, תקציר ב', ג'}}
 
השלב השני לאחר ריסוק הזיתים, הוא כבישה/ סחיטה. תוצר הריסוק, הועבר אל "[[עקלים]]" - סלים קלועים מחבל או מסיבים אחרים. שיטת הסחיטה הייתה על ידי הנחת קורת העץעץ כבדת משקל על הסלים. בצד אחד קורת העץ הייתה תקועה בקיר ובצד השני היו משקולות אבן כבדות קשורות לקורת העץ על ידי חבלים ומנגנון של מקלות שאיפשר לאנשים להרים אותן בצורה מהירה וקלה. אנשי המלאכה היו צריכים רק לסובב את חתיכת העץ שבה תקועים המקלות ואז כשסובבו את חתיכת העץ בעזרת המקלות, החבלים שהיו קשורים למקלות הסתובבו סביב חתיכת העץ וזה גרם למשקלות לעלות למעלה וליצור משקל על קורת העץ. בזמן הסחיטה, שימשו הסלים גם כמסננת. השמן והמוהל (נוזל נוסף בלתי שמנוני המצוי בזית) טפטפו החוצה ואילו הגלעינים, הקליפה ושאר הפסולת שנקלעה בין הזיתים נותרה בתוך הסלים. פסולת זו כונתה במשנה "[[גפת]]" ושמשה להאכלת בהמות ולהסקה.{{הערה|פרנקל, בית בד קדום, עמ' 9}}
 
השלב שלישי לאחר הסחיטה, הוא ההפרדה בין השמן למוהל. הנוזל הנסחט שהכיל את השמן והמוהל נזל אל בור איסוף שמן הנקרא "[[עוקה]]". לאחר מספר ימים, השמן צף מעל המוהל והנוזלים הופרדו לכלים שונים.{{הערה|פרנקל, תולדות עיבוד יין ושמן בגליל בתקופת המקרא המשנה והתלמוד, חלק א, עמ' 16–18, 104-139}}