טיקופיה – הבדלי גרסאות

האי מיושב ברציפות כ-3,000 שנה. לאחר הגעת התושבים ה[[פולינזיה|פולינזים]] הראשונים לאי, [[הכחדה|נכחדו]] [[מין (טקסונומיה)|מינים]] מקומיים רבים של בעלי חיים עקב ציד. לאחר מספר דורות, נאלצו המקומיים ליצור מערכות חקלאות רבות ולהגביל את הילודה. ניצול המקום באי הזעיר (5 קמ"ר שטח) היה כה יעיל עד שהאי תמך בכ-1,000 תושבים. המערכת החקלאית מתבססת על עצי פרי גבוהים, בעיקר על [[עץ הלחם]], [[דקל הסאגו]] ו[[קוקוס|דקל הקוקוס]], אבל גם על מינים נוספים דוגמת מין [[שקד מצוי|שקד]] מקומי (''Canarium harveyi''), [[שקד טרופי]] (''Terminalia catappa'') ו[[ערמון טהיטי]] (''Inocarpus fagiferus''), על עצים קטנים יותר דוגמת דקל הבֶּטֶל (''Spondias dulcis'') ו-''Antiars toxicara'', עץ שקליפתו משמשת לייצור אריגים, ועל גן ירק שבו מגדלים [[יאם]], [[מניהוט]], [[בננה]] ו[[טארו הביצות הענק]] (''Cyrtosperma merkusii''). בשנת 1600 לערך, אף הוחלט להרוג את כל ה[[חזיר]]ים באי מכיוון שצרכו מזון שבני האדם יכלו לצרוך. האירופים הראשונים הגיעו לאי ב-22 באפריל 1606 כחלק מהמשלחת של [[פדרו פרננדס דה קיירוס]] (Pedro Fernandes de Queirós).