יטבתה – הבדלי גרסאות

לאחר 6 שנים בהן התחלפו החיילים כל כמה חודשים, הוחלט לאזרח את ההיאחזות ולהפוך אותה לקיבוץ, שחבריו הראשונים הם אותם חיילים שהיו באותה היאחזות. בשנותיו הראשונות ניסיונות הפרנסה היו מ[[חקלאות]] ירקות, בעיקר [[עגבניות]]-חורף (אחד משני המקומות היחידים בארץ) ובקר ל[[בשר]] עבור מאות עובדי [[מכרות תמנע]]. את עדר הבקר הובילו כל בוקר כקילומטר עד לשולי [[מלחת יטבתה]] שכונה "הפמפס", שם ניזונו הפרות מהצמחייה הרבה, ואחר הצהריים החזירו את העדר לקיבוץ. לאחר כמה שנים הוחלט לסגור את הענף, אך הימצאותן של פרות באזור זה בו שורר אקלים מדבר קיצון, נטע בלב החברים הצעירים שזה עתה השתחררו מהנח"ל, רעיון להקים [[רפת]] ו[[מחלבה]].▼

כיום ([[2018]]) בהיותו בן 60 הוא מאוכלס בכ-342 חברים, 226 ילדים, כ-50 בנים חיילים ומשוחררים ובנוסף – מתנדבים ותושבים, ומשתייך לזרם השיתופי (המאגד כ-45 קיבוצים). הקיבוץ מתפרנס מ[[מחלבת יטבתה]], מטעי [[תמר]]ים (כ-700 [[דונם]]), שלחין (כ-4,000 דונם), [[רפת]] (כ-620 חולבות), פונדק וכן יזמויות פרטיות. הלב הפועם של הקיבוץ הוא חדר האוכל בו מוגשות שלוש ארוחות בכל אחד מימי השבוע, ומשמש גם לאירועי תרבות מקומית. בכל שנתון גדלים יחד בין 10–15 ילדים הלומדים בבית הספר האזורי שנמצא בקיבוץ, ולוקחים חלק פעיל בעשייה הקיבוצית, באירועי התרבות ובהשתלבות בעבודה בענפי המשק. הקיבוץ מתאמץ לשמר את העיקרון של "עבודה עצמית" המתבטא בתורנות חברים ברפת, בגיוסים בתמרים ועוד.▼