דחק – הבדלי גרסאות

תגובתהמישור הגוףהראשון הוא לדחק{{הערה|1= Ron de Kloet, E; Joels M. & Holsboer F. (2005). "Stress and the brain: from adaptation to disease". Nature Reviews Neuroscience 6 (6): 463-475. {{PMID|15891777}} }} היא הפעלה של [[ציר ההיפותלמוס-בלוטת יותרת המוח-בלוטת יותרת הכליה (ציר ה-HPA)|ציר ה-HPA]], מערכתציר התגובההורמונלי העיקריתבעל המשלבתפעילות ארוכת טווח אשר נועד להכין את הגוף לסיטואציות עקה, אשר ה[[היפותלמוסמיינד]] (השולחמנבא אותשקרבות מתאיםלבוא. ל[[מוח|גזעהציר המוח]])מתחיל ולב[[בלוטת יותרתיתרת הכליההמוח]], המהווההנמצאת את חזית התגובה לדחק. ה- HPA, ששולט במאזני כימיקלים בגוף, משחרר למחזור הב[[דםהיפותלמוס]], מבלוטותהמאותתת ל[[בלוטת יותרת הכליה]] שעלבאמצעות שדרים ביוכימיים, לשחרר למחזור ה[[כליותדם]], [[הורמון|הורמונים]] קטקולמינים ([[אדרנלין]] [[נוראדרנלין|ונוראדרנלין]]) ו[[הורמון|הורמונים]] גלוקוקורטיקואידים ([[קורטיזול]] ו[[קורטיזון]]). תפקידם של הורמונים אלו, כ"הורמונינקשרים הדחק",בתאי להכיןמטרה אתבגוף גוףוגורמים האדםלשינויים להתמודדותפיסיולוגים ולמלחמתהמתאימים הישרדותאת קצרתהגוף זמן,למצב במחירהישרדותי. תשלוםפעולה גבוהזו עלמתבטאת חשבוןבהגברת תהליכיםפעילות שלאזורים שמירהבמוח עלהקשורים בריאותלדריכות ואיזוןכמו האמיגדלה, בהפחתת פעילות מערכותהקיבה, הגוףבעצירת הצמיחה לגובה, בהפחתת כמות המשאבים המופנים למערכת החיסונית השונותוכדומה.

המישור השני הוא הפעלת '''[[מערכת העצבים הסימפתטית]]''' (Sympathetic).
מערכת זו פעילה בעיקר בעיתות חירום, כאשר האדם נמצא להערכתו במצב של לחץ ואיום פתאומי וקיומי בהווה, ואינה יכולה להישאר פעילה לאורך זמן רב. היא אחראית להפעלת "[[תגובת הילחם או ברח]]", שמטרתן התמודדות עם מצב חירום המאיים על בריאות, שלמות, הישרדות או אף על טובתו של האדם.

במצב כזה ישנו ניתוב מחדש של מערכות הגוף לטובת ריכוז המשאבים אך ורק במערכות ואיבריםובאיברים החיוניים בהכרעתולהכרעתו של המצב הקיומי העכשווי על חשבונן של מערכות שיגרה שאינן חיוניות להישרדות המיידית.

מחקרים שונים{{מקור}}, וביניהםמאששים שלאת קאנון (Cannon, 1936), מצביעיםהתאוריה כי תפקידן של התופעות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות המופיעות עם עלייתו של רגש הלחץ מקורן ביצר ההישרדות: כאשר מערכות החושים השונות מזהות מצב לחץ הן מכינות את האורגניזם להתמודד עם סכנות ו/או איומים. הגוף מכין את עצמו לאיומים פיזיים כפי שנחוו בתולדות חיי האדם, עוד מתקופת [[אדם (סוג)|האדם הקדמון]], אך כאשר מרבית גורמי הלחץ הם נפשיים, כמו בימינו, התגובות הפיזיולוגיות של מצב 'הילחם או ברח' אינן תורמות לתפקוד האדם בעודו במתח, ולמעשה, יכולות, במקרים מסוימים, להקשות עליו את ההתמודדות עימם.

בשנים האחרונות ישנו שימוש בעולם המחקר ברגש הלחץ כניתוח מצבים שלאו-דווקא כרוכים בתחושת איום או סכנה קיומית, אלא כהסתגלות מחודשת לאירועי החיים במישור האישי והחברתי. "המכון האמריקאי ללחץ" (American institute of stress) מצא {{מקור}} כי לחץ חיובי מוביל לפריון וליצירת מודעות גדולה יותר (המובילה לתוצאות טובות יותר בתחומי עיסוק שונים).