עמנואל קאנט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרבה דברים תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ לא נימוק |
||
שורה 22:
קאנט ראה בעצמו מרכיב חשוב ב"מהפכה הקופרניקאית" בפילוסופיה, בדומה לתפקידו של [[קופרניקוס]] בהפרכת האמונה עתיקת היומין ש[[המודל הגאוצנטרי|השמש סובבת סביב כדור הארץ]]. לאמונותיו של קאנט יש השפעה רבה על הפילוסופיה העכשווית, ובמיוחד על תחומי ה[[מטאפיזיקה]], ה[[אפיסטמולוגיה]], ה[[אתיקה]], ה[[פוליטיקה|תאוריה הפוליטית]] והאסתטיקה.
==חייו==
עמנואל קאנט נולד ב[[קניגסברג]] שב[[פרוסיה המזרחית]] (כיום [[קלינינגרד]] שב[[רוסיה]]) למשפחה נוצרית-[[לותרניזם|לותרנית]], רביעי למשפחה בת 11 ילדים. אביו היה ממוצא [[סקוטי]], מתקין אוכפים במקצועו.
בשנת [[1740]] החל ללמוד [[תאולוגיה]] ב[[אוניברסיטה]] של קניגסברג, אך עד מהרה נמשך ל[[פיזיקה]] ול[[מתמטיקה]] ואף כתב ספר על בעיות ה[[קינטיקה]]. לבסוף שילב את הראות מרחיקת הלכת של ה[[פילוסופיה]] עם הרציונליות חסרת הפשרות של המדעים המדויקים.
אביו נפטר בשנת [[1746]] ובשנת [[1748]] סיים קאנט את לימודיו באוניברסיטה של קניגסברג ושימש למשך שנים אחדות כמורה פרטי אצל משפחות האצולה בסביבה.
בשנת 1749 התפרסם ספרו הראשון "מחשבות על ההערכה האמיתית של הכוחות החיים" (בגרמנית: Gedanken von der wahren Schätzung der lebendigen Kräfte).
בשנת [[1755]] קיבל את הדרגה האקדמית "Magister" מהאוניברסיטה של קניגסברג, וכאקדמאים מתחילים רבים, עבד כמרצה ללא שכר מהאוניברסיטה וקיבל תשלום ישירות מהתלמידים שנכחו בהרצאותיו.
בשנת [[1770]] התמנה לראש הקתדרה ללוגיקה ולפיזיקה, ולאחר מכן שימש גם כרקטור האוניברסיטה.
במכתב משנת [[1772]] לתלמידו-חברו היהודי [[מרקוס הרץ]], שנחשב היום לתעודה ההיסטורית החשובה ביותר להתחקות אחר היווצרות שיטתו הפילוסופית, הביע קאנט את התקווה שיסיים את ספרו הבא במשך שלושה חודשים. בסופו של דבר הסתיימה כתיבת הספר רק לאחר תשע שנים (ב-[[1781]]), והוא נקרא "[[ביקורת התבונה הטהורה]]". ספר זה נחשב ליסודי ביותר מבין ספריו של קאנט, וגם לקשה ביותר להבנה, הן בשל התורה החדשה שקאנט הציע בספר, הן בשל צורת הכתיבה המורכבת שלו, והן בשל ניסיונו להציג את כל השקפת עולמו בספר אחד. את אותה השקפת עולם הוא הציג גם בספריו האחרים.
בשנותיו האחרונות התעמת לא אחת עם השלטונות, שניסו למנוע ממנו לפרסם את דעותיו בענייני [[דת]] משום שראו בהן זלזול ופגיעה ב[[כתבי הקודש]]. בתחילה נכנע להם קאנט, אך לאחר זמן מה שב לעסוק בנושא ביתר שאת, בעיקר בספרו הפולמוסי "ריב הפקולטות" שפורסם ב-[[1798]].
בסוף [[המאה ה-18]] התיר קאנט למספר צעירים יהודים להשתתף בסמינרים הפילוסופיים שלו בקניגסברג כסטודנטים שלא מן המניין, מאחר שהאוניברסיטאות בגרמניה סירבו לקבל תלמידים יהודים.{{הערה|[[עמוס אילון]], '''[[רקוויאם גרמני (ספר)|רקוויאם גרמני]]''', עמ' 30-29.}}
בשנת [[1796]] פרש קאנט מן ההוראה. הוא נפטר ב-[[12 בפברואר]] [[1804]]. את ספרו האחרון לא הספיק לסיים. מילותיו האחרונות היו "טוב הדבר". הוא הובא לקבורה ב-[[28 בפברואר]].
קאנט מעולם לא עזב את סביבת עיר הולדתו, ואף על פי כן קנה לעצמו ידיעות מקיפות על המציאות של העולם והארצות השונות.
על אורח חייו ואופיו כתב [[היינריך היינה]] [[ביוגרפיה]] מבריקה:
:"את תולדות חייו של עמנואל קנט יקשה לכתוב, כי לא היו לו לא חיים ולא תולדות. הוא חי חיי רוק מסודרים מכנית, כמעט מופשטים, בסמטה שקטה, נדחת, בקניגסברג, עיר ישנה על גבול צפון-מזרחה של אשכנז. איני סבור שהשעון הגדול של ה[[קתדרלה]] המקומית עשה את מלאכת-חוקו החיצונית בפחות להיטות וביתר קביעות מבן-עירו עמנואל קנט. השכמה, שתית קפה, כתיבה, הרצאת שעור, אכילה, טיול, הכל היה לו מועד קבוע, והשכנים ידעו בדיוק גמור שהשעה היא שלוש וחצי, בצאת עמנואל קנט מפתח ביתו במעילו האפור, קנה-החזר בידו, ללכת לשדרת-התרזות הקטנה, המכונה בעבורו דרך-הפילוסוף עד היום. שמונה פעמים הוא מטיל שם הנה והנה, בכל עתות השנה, ובהיות יום קודר או בהשמיע העננים האפורים על גשם, נראה משרתו, למפה הזקן, מהלך אחריו ודואג וחרד, מטריה ארוכה תחת שחיו, כדמות דיוקנה של ההשגחה. ניגוד מוזר בין חייו החיצונים של האיש ובין מחשבתו ההרסנית, המקעקעת עולמות! אכן, אילו חשו אזרחי קניגסברג את כל כובד ערכה של מחשבה זו, היה אוחזם שער מפני אותו האיש, פחד גדול יותר מפחד תלין, שאינו מוציא להרג אלא בני אדם – אבל האנשים הטובים לא ראו בו בלתי אם פרופסור לפילוסופיה, ובעברו לפניהם בשעה הקבועה הסבירו לו פנים וברכוהו בשלום, וכונו על פיו את שעון-כיסם."{{הערה|מתוך "לתולדות הדת והפילוסופיה באשכנז". תרגם מגרמנית ש. פרלמן. הוצאת "לגבולם" בהשתתפות [[מוסד ביאליק]].}}
תלמידיו באוניברסיטה סיפרו בכל זאת על דמות רעננה, והעידו על מידת ה[[הומור]] שניחן בה בעת שנשא בפניהם את הרצאותיו. קאנט נטה להרצות אף על נושאים שונים שאינם בתחום התמחותו. הרצאות אלו משכו קהל שומעים רב שנהנה מסיפורים על ארצות אקזוטיות ומקומות רחוקים. קאנט עצמו היה ידוע בקומתו הנמוכה ובראשו גדול המידות. לקאנט היו מספר מנהגים מיוחדים, דוגמת קשירת גרביו ברתמות אל חגורת מכנסיו. בנוסף, הוא נהג לפנות מפעם לפעם לתחנת המשטרה המקומית על מנת לברר אם פרצה מגפה באזור, מחשש לבריאותו.
==הגותו הפילוסופית==
| |||