פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 201 בתים ,  לפני חודשיים
ב-[[9 במרץ]] [[1948]], בשלב הראשון של [[מלחמת העצמאות]], טרם הקמת המדינה, הורה [[ראש המפקדה הארצית]] של [[ההגנה]] [[ישראל גלילי]] כי "נתקבלה החלטה כי בני הישיבות, לפי רשימות מאושרות, פטורים משירות בצבא. לתלמידים המסוגלים יינתן אימון להגנה עצמית במקום תלמודם". הסכם ברוח זו נחתם בין הרבנים הראשיים, גאב"ד [[העדה החרדית]], וראשי ישיבות בירושלים מטעם [[ועד הישיבות]] לבין [[המפקד לשירות העם]] בירושלים 4 ימים לפני קום המדינה, בו התחייבו ראשי הישיבות מצידם שלא לרשום בישיבות תלמידים שלא מגיעים מתוך המסגרת הישיבתית ושלא יפגעו בזכויות בחורים שבחרו להתגייס{{הערה|{{כיכר השבת|ישראל כהן|נחשף: ההסכם של ועד הישיבות והעדה החרדית עם הצבא|240349|26 ביולי 2017}}}}. הסדר זה התקבל בשיתוף ועד הישיבות בהתנגדות גורמים חרדים קיצונים שיוצגו על ידי "[[איחוד הישיבות]]" שהיה שותף להסכמות קודמות, אולם סירב לקבל את ההסדר החדש.{{מקור}}
 
עם הקמת המדינה ומוסדותיה, נדרש ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון [[דוד בן-גוריון]] לשאלת גיוס בחורי הישיבות ל"צבא העם". באוקטובר 1948 השיב בן-גוריון בוועדת הביטחון של מועצת המדינה ש"יש 400 בחורי ישיבה, שהם כולם בגיל צעיר ושאם הם יתחייבו בגיוס יהיה צריך לסגור את בתי הישיבות, ושהם גם בארצות אחרות שוחררו מגיוס", ועל כן הוסכם לשחררם{{הערה|{{ynet|[[אבישי בן חיים]]|זה התחיל אצל בן-גוריון - אירועים מרכזיים בתולדות ההסדר|2015594|23 ביולי 2002}}}}. ב-[[9 בינואר]] [[1951]] כתב [[דוד בן-גוריון]] למנהל משרד הביטחון ולרמטכ"ל: {{ציטוטון|על יסוד סעיף 12 ב[[חוק שירות בטחון]], שחררתי בחורי הישיבה משירות סדיר. שחרור זה חל רק על בחורי הישיבה העוסקים בפועל בלימוד תורה בישיבות, וכל עוד הם עוסקים בלימוד תורה בישיבות.}}{{הערה|שם=טל|[http://www.knesset.gov.il/docs/heb/tal.htm הוועדה לגבוש ההסדר הראוי בנושא גיוס בני ישיבות - דו"ח]}}
 
בשנת 1958 הגיע מנכ"ל משרד הביטחון, [[שמעון פרס]], באישור שר הביטחון בן-גוריון, להסדר חדש עם ראשי הישיבות. במסמך שפורסם נקבעו נוהלי דחיית השירות, ובפרט נקבע כי תלמיד ישיבה שיתגייס לאחר גיל 25 יתאמן במשך שלושה חודשים ("טירונות שלב ב'") ומשם יועבר לצבא המילואים.
משתמש אלמוני